לאחר רצח מליכוס — השקט אינו חוזר
בפרק הקודם ראינו כיצד מליכוס, שנחשד ברצח אנטיפטרוס, נהרג בידי חיילים רומיים סמוך לחוף צור. הורדוס הצליח לנקום את מות אביו, אך חיסולו של היריב לא הביא לשלום ביהודה.
השלטון הרומי במזרח היה נתון לטלטלות קשות בעקבות רצח יוליוס קיסר.
קאסיוס, אחד הקושרים נגד קיסר, התכונן למערכה הגדולה נגד מרקוס אנטוניוס ואוקטביאנוס.
לשם כך עזב את סוריה ולקח עמו את כוחותיו העיקריים.
היעדרותו של המפקד החזק פתחה פתח למאבקים מקומיים.
יריבים שחששו קודם מפני כוחו של קאסיוס החלו לבחון מחדש את האפשרות לפעול.
ביהודה התחדשה ההתקוממות, והפעם מצא עצמו פצאל, בנו הבכור של אנטיפטרוס, במוקד העימות.
פליקס יוצא נגד פצאל
יוסף בן מתתיהו מספר כי מפקד בשם פליקס, המכונה גם הליקס בחלק מן התרגומים, נשאר בירושלים עם כוח צבאי.
לאחר יציאת קאסיוס מסוריה החליט פליקס לתקוף את פצאל.
לפי מלחמת היהודים, מטרתו הייתה לנקום בהורדוס על הריגת מליכוס — אך לא באמצעות תקיפה ישירה של הורדוס, אלא בפגיעה באחיו פצאל.
פליקס ביקש לנצל את שעת הכושר ולהכות באחד משני בני אנטיפטרוס שהחזיקו בכוח המדיני והצבאי ביהודה.
המאבק לא נשאר עניין שבין שני מפקדים בלבד.
יוסף מציין שגם תושבים בירושלים נטלו נשק והשתתפו במהומות.
כך הפכה העיר פעם נוספת לזירת מאבק פנימי, כאשר כוחם של בני אנטיפטרוס ניצב מול מתנגדיהם.
מדוע פצאל היה יעד מרכזי?
פצאל היה בנו הבכור של אנטיפטרוס ואחיו הגדול של הורדוס.
עוד בחיי אביו מונה לאחראי על ירושלים וסביבותיה, בעוד הורדוס קיבל את השליטה בגליל.
בהנהגתו של פצאל היה יתרון חשוב: הוא הכיר את ענייני העיר ואת מערכות השלטון המקומיות.
הוא פעל בסביבתו של הורקנוס השני וידע לקיים קשרים עם אנשי ההנהגה.
יוסף מתאר אותו במקומות שונים כאדם בעל יכולת הנהגה, שנקט לעיתים דרך מתונה ומחושבת יותר מזו של הורדוס.
אך המתינות לא מנעה ממנו להשתמש בכוח כאשר נדרש להגן על שלטונו.
עתה עמד פצאל בפני ניסיון להדיחו, ונדרש להוכיח שבכוחו להתמודד גם ללא נוכחות אחיו.
זהות וייחוס:
פצאל והורדוס הם בני אנטיפטרוס, משפחה ממוצא אדומי, ואין לייחס להם שבט ישראלי מסוים. הורקנוס השני הוא כוהן מבית חשמונאי, משפחת כוהנים משבט לוי. שבטו של אחי מליכוס אינו מפורש במקורות. פליקס הוא מפקד כוח צבאי, אך המקור אינו מוסר את ייחוסו השבטי או את פרטי מוצאו.
הורדוס נמצא בדמשק
כאשר פרצה ההתקוממות בירושלים, הורדוס לא היה לצד אחיו.
לפי יוסף בן מתתיהו, הוא שהה באזור דמשק, בקשר עם פביוס, שהיה המפקד הרומי שם.
משנודע לו על המתקפה נגד פצאל, ביקש למהר לעזרתו.
הורדוס כבר החזיק בכוח צבאי ובקשרים רבי השפעה עם המושלים הרומיים.
יכולתו להגיע לירושלים בראש כוחותיו הייתה עשויה לשנות את מהלך העימות.
אולם דווקא בשעה שבה ביקש לצאת לעזרת אחיו, התרחש דבר שלא היה בידו לשלוט בו.
הורדוס חלה ונאלץ להתעכב.
מחלת הורדוס מעכבת את התגבורת
יוסף אינו מפרט מה הייתה המחלה שפקדה את הורדוס, מה היו תסמיניה או כמה זמן נמשכה.
הוא מסתפק בקביעה שהמחלה מנעה ממנו להגיע בזמן לעזרת פצאל.
זהו פרט בעל משמעות צבאית רבה.
באותה תקופה היה כוחם של המפקדים תלוי לא רק במספר החיילים שעמדו לרשותם, אלא גם ביכולתם להגיע במהירות אל מקום הקרב.
הורדוס לא יכול היה להפעיל את כוחו כמתוכנן.
המשימה נפלה אפוא על פצאל עצמו.
כך נוצר מצב שבו האח הבכור נדרש לנהל לבדו את המאבק בירושלים.
הבהרה היסטורית:
המקורות מציינים שמחלה מנעה מהורדוס להגיע לעזרת פצאל. אין בידינו אבחנה רפואית מדויקת או תיאור של מהלך המחלה, ולכן אין לייחס לו מחלה מסוימת.
פצאל מכריע את פליקס
למרות היעדרו של הורדוס, מצליח פצאל להתמודד עם הכוח שיצא נגדו.
לפי קדמוניות היהודים, פצאל גובר על פליקס בכוחות עצמו.
גם מלחמת היהודים מדגיש שפצאל הצליח לנצח ללא עזרת אחיו.
ההצלחה הזאת הייתה חשובה במיוחד עבור מעמדו.
פצאל הוכיח שלא היה רק נציג של אביו או אחיו, אלא מנהיג צבאי המסוגל לפעול באופן עצמאי.
אולם הניצחון עדיין לא הביא לחיסול מוחלט של הכוח היריב.
פליקס נסוג ונמצא לבסוף במצב שבו לא יכול היה להמשיך במתקפה.
פליקס מסתגר במגדל
יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד פצאל הצליח לסגור את פליקס בתוך מגדל.
אין במקור תיאור מפורט של המגדל, מיקומו המדויק בעיר, מספר האנשים שנכלאו בתוכו או משך הזמן שבו נמשך העימות.
אך ברור כי פליקס איבד את היוזמה הצבאית ונאלץ לקבל את תנאיו של פצאל.
פצאל לא בחר להרוג אותו מיד.
במקום זאת, הושג הסדר שאפשר את שחרורו של פליקס.
זהו פרט חשוב בהבנת דרך פעולתו של פצאל: לאחר שהכריע את יריבו, הוא היה מוכן לסיים את ההתנגשות בהסכם.
אין בידינו מידע מלא על תנאי ההסכם או על ההתחייבויות שניתנו במסגרתו.
ניצחון ללא עזרת הורדוס
בתולדות הורדוס מקובל להתמקד במעשיו הצבאיים והמדיניים, אך פרשה זו מדגישה דווקא את פצאל.
הוא האיש שהחזיק בירושלים בזמן המשבר.
הוא האיש שנדרש להתמודד עם המתקפה.
והוא גם האיש שהצליח להכניע את פליקס ולשחררו לאחר הסכם.
הורדוס, למרות רצונו לסייע, לא היה הגורם שהכריע את העימות בירושלים.
לכן חשוב להבחין בין שני השלבים: ניצחונו העצמאי של פצאל על פליקס, ולאחריו פעולותיו של הורדוס נגד מחזיקי המבצרים.
אלה שני אירועים הקשורים זה לזה, אך אינם אותו קרב.
פצאל מאשים את הורקנוס
לאחר שניצח את פליקס, פונה פצאל בטענות קשות כלפי הורקנוס השני.
לפי יוסף בן מתתיהו, פצאל מאשים את הורקנוס בכפיות טובה ובכך שסייע לאויבי משפחת אנטיפטרוס.
הוא מזכיר את הטובות שאביו ובני משפחתו העניקו להורקנוס במשך השנים.
לדבריו, במקום לפעול נגד יריביהם, אפשר להם הורקנוס להרחיב את כוחם.
אחת הטענות המרכזיות קשורה לאחיו של מליכוס, שהשתלט על מבצרים חשובים ביהודה.
עם זאת, יש להבחין בין דברי ההאשמה של פצאל לבין קביעה היסטורית מוכחת שהורקנוס יזם את ההתקוממות בעצמו.
אחיו של מליכוס משתלט על המבצרים
במקביל למאבק בירושלים פעל אחיו של מליכוס נגד כוחם של בני אנטיפטרוס.
יוסף אינו מוסר את שמו של האח בפרשה הזאת, אך מציין שהצליח לעורר התקוממות ולהשתלט על כמה מבצרים בארץ.
הוא הציב בהם אנשי חיל ושמר עליהם באמצעות כוחות חמושים.
השליטה במבצרים הייתה חשובה במיוחד בתקופה שבה השלטון המרכזי היה חלש.
מבצר העניק למחזיק בו מקום הגנה, אפשרות לרכז לוחמים ומרחב פעולה מול יריביו.
מבין כל המבצרים שעליהם השתלט האח, מדגיש יוסף במיוחד את מצדה.
מצדה — המבצר החזק מכולם
מצדה, המתנשאת מעל מדבר יהודה וממערב לים המלח, הייתה מקום בעל יתרונות הגנתיים יוצאי דופן.
ההר התלול והגישה המוגבלת אליו הפכו אותו לאתר שניתן להגן עליו בכוחות קטנים יחסית מול אויב המבקש לעלות אליו.
יוסף בן מתתיהו מכנה אותה בפרשה זו החזקה שבמבצרים שעליהם השתלט אחיו של מליכוס.
יש להיזהר מהשלכת מראה מצדה בתקופת הורדוס המלך על התקופה המתוארת כאן.
הארמונות והמבנים המפוארים שהקים הורדוס במצדה שייכים להתפתחות מאוחרת יותר בתולדות האתר.
בשלב הנוכחי של מסענו מצדה נזכרת כמבצר אסטרטגי חשוב, ולא כארמון המלכותי המוכר לנו מן התקופה המאוחרת.
הערת תקופות:
מצדה שימשה כאתר מבוצר עוד לפני מפעלי הבנייה המפוארים של הורדוס המלך. בפרק הנוכחי מדובר במאבק על החזקת המבצר, ואין לזהות את מבני התקופה עם מכלול הארמונות המאוחרים של הורדוס.
הורדוס מחלים ויוצא לפעולה
בינתיים חל שיפור במצבו הבריאותי של הורדוס.
לאחר שהתאושש, הוא שב לפעילות צבאית וניגש להתמודד עם המבצרים שנפלו לידי מתנגדי משפחתו.
לפי מלחמת היהודים, הורדוס הצליח להשיב את המבצרים ולסלק את אחיו של מליכוס גם ממצדה.
יוסף מתאר את האיש שהחזיק במבצר כמי שנאלץ לבקש רחמים.
כך הושלם מהלך שבו פצאל הביס את פליקס בירושלים, והורדוס השיב למשפחתו את השליטה במבצרים.
ההתקוממות אמנם נבלמה, אך לא כל יריבי הורדוס נעלמו.
למעשה, בשעה שאחד המאבקים הסתיים, כבר התקרב אל יהודה איום חדש.
מדוע הורדוס לא הרג את כל יריביו?
יוסף מוסר שהורדוס אפשר לחלק מן היריבים להסתלק לאחר שהוכרעו.
במקרה של אחי מליכוס מדובר במי שאיבד את המבצרים שבהם החזיק, אך לא נהרג במסגרת האירוע המתואר.
המקור אינו מפרט את כל השיקולים שעמדו מאחורי החלטתו של הורדוס.
ייתכן ששיקולים מדיניים וצבאיים השפיעו על אופן סיום המאבק, אך אין לקבוע זאת כעובדה בלא עדות מפורשת.
מכל מקום, תוצאת האירועים הייתה ברורה: בני אנטיפטרוס הצליחו לשמור על כוחם ואף לחזק אותו מול מתנגדיהם.
הסכנה החדשה מגיעה מצפון
לאחר ההתמודדות עם פליקס ואחי מליכוס, התקרבה ליהודה סכנה חדשה.
מריון, השליט שהציב קאסיוס בצור, החל לפעול באזור הגליל והשתלט על כמה מקומות מבוצרים.
במקביל שב אל הזירה אנטיגונוס, בנו של אריסטובולוס השני מבית חשמונאי.
אנטיגונוס לא ויתר על השאיפה להחזיר את המלוכה למשפחתו.
הוא הצליח לגייס סיוע מבעלי כוח באזור, ובהם תלמי בן מנאי ומריון מצור.
לראשונה לאחר זמן רב מתקרב אל הארץ טוען חשמונאי לכתר, כשהוא נתמך בידי כוחות צבאיים.
המאבק הבא כבר לא יהיה רק בין בני אנטיפטרוס ליריב מקומי, אלא גם בין הורדוס לבין אחד מבני בית חשמונאי עצמו.
הורקנוס בין הכוחות הנאבקים
במרכז האירועים מוסיף לעמוד הורקנוס השני, הכוהן הגדול מבית חשמונאי.
מעמדו הרשמי נותר חשוב, אך יכולתו לשלוט במתרחש הולכת ונחלשת.
בני אנטיפטרוס מחזיקים בכוחות צבאיים ובקשרים עם המושלים הרומיים.
יריביהם מנסים לערער את מעמדם באמצעות מרידות ותפיסת מבצרים.
ובני בית חשמונאי האחרים עדיין מבקשים להשיב לעצמם את המלוכה.
הורקנוס מוצא את עצמו בין משפחות, צבאות ומעצמות.
פרשת פליקס ומצדה ממחישה עד כמה נשחקה יכולתו להנהיג את הארץ מכוח תפקידו בלבד.
מחשבה לדרך — מנהיגות בשעת מבחן
פצאל לא היה הדמות המפורסמת ביותר במשפחת אנטיפטרוס, אך בפרשה זו מתבררת יכולתו לפעול בשעת משבר.
כאשר הורדוס חלה ולא יכול היה להגיע, נדרש פצאל להתמודד בכוחות עצמו.
ספר משלי מלמד:
״אִישׁ חֲמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב״
(משלי ט״ז, כ״ט).
הפסוק מזכיר את הסכנה שבהיגררות אחר אלימות ומאבקי כוח.
מנגד, המהלך שבו פצאל הכריע את פליקס אך סיים את העימות בהסכם מזמין מחשבה על ההבדל בין יכולת להפעיל כוח לבין החלטה כיצד להשתמש בו.
אין בכך קביעה שכל מעשיו של פצאל היו צודקים, או שהמניעים המדויקים של הצדדים ידועים לנו.
אולם אפשר ללמוד מן האירוע שהתנהלותו של מנהיג נבחנת לא רק בזמן הקרב, אלא גם בהחלטותיו לאחר שהשיג יתרון על יריבו.
