סיום תקופת המלוכה ובית ראשון — ירושלים נופלת, אך הברית והתקווה אינן נשרפות
המצור האחרון על ירושלים — חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל
במשך דורות הזהירו הנביאים.
שומרון כבר נפלה,
חלק מירושלים כבר גלה עם יהויכין,
כלי המקדש כבר החלו להגיע לבבל,
וירמיהו אמר לצדקיהו שוב ושוב
שהמרד בנבוכדנאצר יביא חורבן.
עכשיו מגיע הרגע האחרון:
צדקיהו מורד,
צבא בבל מקיף את ירושלים,
והעיר נכנסת למצור שמסתיים בחורבן בית ראשון.
מלך יהודה האחרוןצדקיהו בן יאשיהו
השבטיהודה — מבית דוד
מלך בבלנבוכדנאצר — אינו משבטי ישראל
מצביא החורבןנבוזראדן רב טבחים
בעשור לחודש העשירי — המצור מתחיל
בשנת תשע למלכות צדקיהו,
בחודש העשירי, בעשור לחודש,
נבוכדנאצר מלך בבל
וכל חילו
באים על ירושלים.
הם חונים עליה
ובונים עליה דייק סביב.
זהו עשרה בטבת?
כן.
הפסוק מתאר את
היום העשירי בחודש העשירי,
והוא היום שאנו מציינים
בצום עשרה בטבת
כתחילת המצור על ירושלים.
כך אירוע צבאי
שנראה בתחילתו כעוד מצור
הופך לנקודת הפתיחה
של החורבן הסופי.
המצור נמשך עד השנה האחת עשרה לצדקיהו
ירושלים אינה נופלת מיד.
במשך חודשים ארוכים
צבא בבל נשאר סביב העיר.
בתוך החומות
האוכל הולך ואוזל,
והמצור הופך
ממאבק צבאי
למאבק הישרדות.
„ויחזק הרעב בעיר — ולא היה לחם לעם הארץ”
המקרא אינו מסתיר
את המחיר האנושי.
הרעב מתחזק,
והאוכלוסייה בירושלים
מגיעה לקצה.
מגילת איכה,
שמתארת את אימי החורבן,
נותנת תמונה כואבת עוד יותר
של הרעב,
הילדים,
האמהות
והרחובות שהתרוקנו.
האם ירמיהו ניבא מראש שהעיר תיפול?
כן.
שוב ושוב
ירמיהו אמר לצדקיהו
שהעיר תינתן ביד מלך בבל.
אפילו בשלב המאוחר,
כאשר המלך פגש אותו בסתר,
ירמיהו הציע דרך להצלת חיים:
לצאת אל שרי מלך בבל.
צדקיהו לא עשה זאת.
ובכל זאת — בתוך המצור ירמיהו קונה שדה בענתות
דווקא כאשר ירושלים עומדת ליפול,
ירמיהו קונה
שדה בענתות
מבן דודו חנמאל.
הוא שוקל כסף,
כותב ספר מקנה
ומפקיד אותו בכלי חרש
כדי שיעמוד ימים רבים.
המעשה כולו הוא אות:
החורבן אמיתי —
אבל הוא לא סוף העם בארץ.
„עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת.”
בחודש הרביעי — החומה נבקעת
בשנה האחת עשרה לצדקיהו,
בחודש הרביעי,
לאחר שהרעב כבר כבד,
נבקעת העיר.
צבא בבל נכנס,
והמערכה עוברת
מן החומה אל תוך ירושלים.
באיזה יום נבקעה העיר?
מלכים ב׳ כ״ה
וירמיהו ל״ט–נ״ב
מציינים את
היום התשיעי בחודש הרביעי
בהקשר הבקיעה.
במסורת ישראל
צום י״ז בתמוז
מציין את בקיעת חומת ירושלים
בחורבן בית שני,
ובמשנה נזכרת בקיעת העיר
כאחד מאירועי היום.
לכן בדף ההיסטורי
אנחנו שומרים על התאריך המקראי
של חורבן בית ראשון
כפי שהוא מופיע בפסוקים.
צדקיהו ואנשי המלחמה בורחים בלילה
כאשר העיר נבקעת,
אנשי המלחמה
וצדקיהו
יוצאים בלילה
דרך השער שבין שתי החומות,
ליד גן המלך.
הם יוצאים
לכיוון הערבה,
בתקווה להימלט
מן הצבא הכשדי.
בערבות יריחו — צדקיהו נתפס
חיל כשדים רודף אחרי המלך,
משיג אותו
בערבות יריחו,
וכל חילו נפוץ מעליו.
המלך שנתן לפחד להכריע אותו
נותר עכשיו לבדו ביד אויביו.
צדקיהו מובא לרבלה אל נבוכדנאצר
הבבלים לוקחים את צדקיהו
אל נבוכדנאצר
ברבלה בארץ חמת,
ושם נשפט המלך האחרון של יהודה.
בני צדקיהו נשחטים
לעיניו,
וגם שרי יהודה נהרגים.
אחר כך
מנקרים את עיני צדקיהו.
המראה האחרון שצדקיהו רואה — מות בניו
לאחר שהוא רואה את בניו נהרגים,
עיניו מנוקרות,
והוא נאסר בנחושתיים
ומובל לבבל.
כך מסתיימת בפועל
מלכות בית דוד בירושלים
ערב החורבן.
ירמיהו ויחזקאל ניבאו דברים שנראו סותרים על צדקיהו?
ירמיהו ניבא
שצדקיהו יראה את מלך בבל
עין בעין
ויובא לבבל.
יחזקאל ניבא
שהוא יובא בבלה
„ואותה לא יראה.”
בסוף שני הדברים מתקיימים:
צדקיהו רואה את נבוכדנאצר ברבלה,
אחר כך עיניו מנוקרות,
והוא מובא לבבל —
אך אינו רואה את בבל בעיניו.
אחרי נפילת המלך — מגיע נבוזראדן
נבוזראדן רב טבחים,
עבד מלך בבל,
מגיע לירושלים
כדי להשלים את פעולת החורבן.
עכשיו כבר אין מדובר
רק בכיבוש העיר:
מרכזי השלטון,
המקדש
והחומות עצמם
נהרסים.
בית ה׳ נשרף
נבוזראדן שורף
את בית ה׳,
את בית המלך
ואת כל בתי ירושלים.
כל בית גדול
עולה באש.
הבית שבנה שלמה,
שעמד מאות שנים
ועבר ימי מלכים, נביאים ותשובה —
נחרב.
באיזה יום נשרף בית המקדש הראשון?
במקרא מופיעים שני ניסוחים:
מלכים ב׳ כ״ה, ח׳
מציין את היום השביעי בחודש החמישי
בהגעת נבוזראדן לירושלים,
ואילו
ירמיהו נ״ב, י״ב
מציין את היום העשירי.
חז״ל במסכת תענית
מתארים תהליך שנמשך כמה ימים:
הבבלים נכנסו להיכל,
ובתשעה באב הציתו בו את האש,
והיא המשיכה לבעור גם בעשירי.
לכן צום
תשעה באב
נקבע כיום האבל המרכזי
על חורבן שני בתי המקדש.
חומות ירושלים נהרסות
חיל הכשדים
הורס את החומות
סביב ירושלים.
העיר שהייתה
מרכז מלכות דוד
ומקום בית ה׳
נשארת פתוחה,
חרבה
וחסרת הגנה.
כלי המקדש נלקחים
הכשדים שוברים
את עמודי הנחושת,
המכונות
וים הנחושת,
ונושאים את הנחושת לבבל.
הסירות,
היעים,
המזמרות,
הכפות
וכלי השרת
נלקחים גם הם.
מה שלא הוצא בגלויות הקודמות —
יוצא עכשיו.
יכין ובועז
עמודי הנחושת הגדולים
שהעמיד שלמה במקדש
מפורקים,
והנחושת שלהם
נלקחת לבבל.
ים הנחושת
גם הים הגדול
ששימש בעבודת המקדש
נשבר,
ונחושתו נלקחת.
שרי המקדש והעיר מובאים לרבלה
נבוזראדן לוקח
את שריה הכהן הראש,
את צפניהו כהן המשנה,
שומרי הסף,
אנשי המלך
וסופרי הצבא.
הם מובאים אל נבוכדנאצר ברבלה,
ושם מלך בבל מכה וממית אותם.
„ויגל יהודה מעל אדמתו”
יתר העם שבעיר,
הנופלים שכבר עברו אל מלך בבל
ושאר ההמון
מוגלים בידי נבוזראדן.
כך מגיעה
ממלכת יהודה
לסופה כמדינה עצמאית.
אבל לא כולם מוגלים
נבוזראדן משאיר
מן הדלים בארץ
להיות
כורמים ויוגבים.
הארץ אינה מתרוקנת לחלוטין.
נשארת בה אוכלוסייה,
ובבל מנסה
לנהל את השטח
באמצעות שלטון מקומי.
גדליהו בן אחיקם מתמנה על שארית יהודה
נבוכדנאצר ממנה
את גדליהו בן אחיקם בן שפן
על העם שנשאר בארץ.
זהו אותו בית שפן
שפגשנו שוב ושוב:
שפן הסופר בימי יאשיהו,
ואחיקם בנו
שהגן על ירמיהו.
גדליהו: אל תפחדו מעבדי הכשדים — שבו בארץ
גדליהו מנסה
לייצר חיים חדשים אחרי החורבן:
לעבוד את האדמה,
לאסוף יין וקיץ
ולשבת בארץ
תחת השלטון הבבלי.
אפילו לאחר שריפת ירושלים,
יש ניסיון
לשמור על שארית יהודית בארץ.
ומה קורה לירמיהו אחרי החורבן?
נבוזראדן משחרר את ירמיהו.
הוא מקבל אפשרות
ללכת לבבל
או להישאר בארץ.
ירמיהו בוחר ללכת
אל גדליהו בן אחיקם במצפה
ולשבת בתוך העם שנשאר.
ישמעאל בן נתניה רוצח את גדליהו
בחודש השביעי
בא
ישמעאל בן נתניה,
מזרע המלוכה,
עם אנשים עמו,
ורוצח את גדליהו במצפה.
מכאן צום גדליה?
כן.
רצח גדליה
מסמל את התמוטטות
שארית השלטון היהודי בארץ
לאחר החורבן.
לזכר האירוע
נקבע
צום גדליה
בחודש תשרי.
השארית פוחדת מבבל — ובורחת למצרים
אחרי רצח גדליה,
רבים מן הנשארים
מפחדים שנבוכדנאצר
ינקום בהם.
ירמיהו מזהיר אותם
שלא לרדת למצרים,
ומבטיח שאם יישארו בארץ
ה׳ יבנה אותם ולא יהרוס.
אבל הם אינם שומעים.
ירמיהו נלקח עמם למצרים
אנשי השארית
לוקחים את
ירמיהו הנביא
ואת ברוך בן נריה
ויורדים למצרים.
כך,
באופן כמעט הפוך ליציאת מצרים,
חלק מיהודה
חוזר למצרים
דווקא לאחר חורבן ירושלים.
1
מצור
עשרה בטבת — בבל מקיפה את ירושלים.
2
בקיעה
הרעב גובר והחומה נפרצת.
3
חורבן
בית ה׳, בית המלך ובתי ירושלים נשרפים.
4
גלות
יהודה מוגלית, ושארית קטנה נשארת בארץ.
ומה עם המלך יהויכין שכבר נמצא שנים בבבל?
ספר מלכים אינו מסיים
את תקופת בית ראשון
בשריפת ירושלים בלבד.
הוא מוסיף אפילוג,
שלכאורה קטן —
אבל יש בו משמעות גדולה.
יהויכין,
המלך שגלה שנים קודם לכן,
עדיין חי בבבל.
בשנת 37 לגלות יהויכין — „נשא אויל מרודך מלך בבל את ראש יהויכין”
אויל מרודך מלך בבל
מוציא את יהויכין מבית הכלא,
מדבר איתו טובות,
נותן את כסאו
מעל כסאות המלכים אשר איתו בבבל,
ומשנה את בגדי כלאו.
הספר מסתיים בלי מלך בירושלים — אבל זרע דוד עדיין חי
יהויכין אוכל לחם תמיד
לפני מלך בבל,
ומקבל ארוחה קבועה
כל ימי חייו.
ירושלים חרבה.
בית המקדש נשרף.
ממלכת יהודה איננה.
אבל ספר מלכים
משאיר את הקורא
עם צאצא לבית דוד
שעדיין חי,
עדיין מכובד,
ועדיין קיים בתוך הגלות.
„כי לא מאס ה׳ את עמו —
והחורבן איננו סוף המסע.”
האם הפסוק „כי לא מאס ה׳ את עמו” נמצא כאן בספר מלכים?
לא.
המשפט הזה הוא
רעיון מסכם
הנשען על דברי המקרא במקומות אחרים,
ואינו ציטוט מסוף ספר מלכים.
סוף ספר מלכים עצמו
הוא סיפור העלאת יהויכין
מבית הכלא.
השתמשנו ברעיון הזה
כדי להדגיש
שהסיפור הלאומי ממשיך
גם לאחר החורבן.
החורבן היה אמיתי — אבל הוא לא היה סוף הברית
בית ראשון נחרב
אחרי דורות של אזהרות,
תשובות חלקיות,
חטאים,
רפורמות
ונביאים שלא הפסיקו לדבר.
אבל אפילו בזמן שבו הכול נראה אבוד,
ירמיהו קונה שדה,
הגולים מקבלים הוראה לבנות בתים,
ויהויכין יוצא מן הכלא.
המקרא עצמו משאיר בתוך החורבן זרעים של חזרה.
סיום הכרטיס
המלוכה ובית ראשון — הושלם
מסמואל ושאול,
דרך דוד ושלמה,
פילוג הממלכה,
אליהו ואלישע,
מלכי ישראל ויהודה,
חזקיהו ויאשיהו,
ועד ירמיהו וחורבן ירושלים —
הסתיימה תקופת המלוכה ובית המקדש הראשון.
השלב הבא במסע: גלות בבל, יחזקאל ודניאל — ולאחריהם שיבת ציון ובית שני.
מקורות מרכזיים:
מלכים ב׳ כ״ה, א׳–ל׳;
ירמיהו ל״ב; ל״ט–מ״ד; נ״ב;
דברי הימים ב׳ ל״ו, י״א–כ״ג;
יחזקאל י״ב;
איכה א׳–ה׳ לתיאור החורבן והאבל;
תענית כ״ט ע״א לדיון בימי שריפת הבית.
