המשל
בעיירה קטנה חי תלמיד חכם זקן, שביתו היה פשוט וצנוע. בכל ערב היה יושב ליד שולחנו ולומד לאורו של נר קטן.
לילה אחד הגיע אליו תלמיד צעיר ושאל:
״רבי, הנר שלך קטן כל כך. אם תדליק ממנו נרות לאחרים — האם לא ייחלש האור שלך?״
חייך הרב, לקח נר נוסף והדליק אותו מן הנר הראשון. אחר כך הדליק עוד נר, ועוד אחד, ועוד אחד.
עד מהרה התמלא החדר כולו באור.
שאל הרב: ״האם הנר הראשון איבד משהו מאורו?״
הביט התלמיד ואמר: ״לא. להפך — עכשיו החדר כולו מואר.״
אמר לו הרב:
״כך גם תורה, חכמה וחסד. אדם הנותן לאחר אינו מפסיד מן האור שבתוכו. כאשר הוא מלמד דבר טוב, מעודד אדם שבור, נותן עצה טובה או עושה חסד — האור שלו אינו פוחת. הוא מתרבה.״
הנמשל
יש דברים שככל שאדם נותן מהם — נשאר לו פחות. אם חילק את לחמו, נשאר בידו פחות לחם. אם נתן מכספו, נשאר לו פחות כסף.
אבל יש אוצרות אחרים: תורה, אהבה, אמונה, שמחה, עצה טובה וחסד. ככל שמחלקים אותם, כך הם מתרבים.
נר אחד יכול להדליק נרות רבים, ואף על פי כן אורו אינו חסר. כך גם האדם: מילה טובה אחת יכולה לחזק נפש, ודבר תורה קטן יכול להישאר בלבו של אדם שנים רבות.
התורה מלמדת
״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״
משלי ו׳, כ״ג
המצווה היא כנר קטן — פעולה אחת. אבל ממנה יכול לצאת אור גדול, שממשיך הלאה מאדם לאדם.
לקחת לחיים
אל תחכה להיות עשיר כדי לתת. אל תחכה להיות תלמיד חכם גדול כדי לחלוק דבר טוב שאתה כבר יודע. ואל תחכה לרגע מיוחד כדי לומר מילה טובה.
אם יש בידך מעט אור — הדלק ממנו עוד נר.
ייתכן שאותו אדם ידליק ממנו נר נוסף, וממנו עוד אחד, עד שאור קטן שהתחיל אצלך יאיר מקומות שמעולם לא תגיע אליהם בעצמך.
האור שלך אינו קטן יותר כשאתה חולק אותו — העולם פשוט נעשה מואר יותר.
