תפילה בשילה
חנה עלתה לשילה כשהיא מרת נפש. ליד משכן ה׳ התפללה ובכתה, ונדרה שאם יינתן לה בן תקדיש אותו לעבודת ה׳ כל ימיו.
מקור: שמואל א׳ א׳, ט׳–י״אמתוך כאב עמוק ותפילה חרישית צמחה אחת הדמויות המשפיעות בתולדות ישראל. חנה שפכה את נפשה לפני ה׳, זכתה בשמואל, קיימה את נדרה והעניקה לעם נביא ומנהיג.
״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״ — שמואל א׳ א׳, י״ג
חנה עלתה לשילה כשהיא מרת נפש. ליד משכן ה׳ התפללה ובכתה, ונדרה שאם יינתן לה בן תקדיש אותו לעבודת ה׳ כל ימיו.
מקור: שמואל א׳ א׳, ט׳–י״אחנה דיברה על לבה ורק שפתיה נעו. עלי חשב בטעות שהיא שיכורה, אך היא השיבה בכבוד: „אשה קשת רוח אנכי... ואשפוך את נפשי לפני ה׳”. עלי בירך אותה לשלום.
מקור: שמואל א׳ א׳, י״ב–י״חה׳ זכר את חנה והיא ילדה בן. היא קראה לו שמואל — „כי מה׳ שאלתיו”. בבית, באהבה ובסבלנות, גידלה אותו עד שנגמל.
מקור: שמואל א׳ א׳, י״ט–כ״גכאשר שמואל נגמל הביאה אותו חנה לבית ה׳ בשילה. היא הזכירה לעלי שהיא האישה שהתפללה במקום הזה, ואמרה: „אל הנער הזה התפללתי”.
מקור: שמואל א׳ א׳, כ״ד–כ״חחנה פתחה את לבה פעם נוספת — הפעם בשמחה ובהודיה. שירתה מדברת על כוחו של ה׳ להרים את החלש, להשפיל גאים ולשנות גורלות.
מקור: שמואל א׳ ב׳, א׳–י׳האיורים הם המחשה אמנותית מכבדת לתקופת המקרא ואינם מתיימרים לתאר את מראיהן של חנה, שמואל או יתר הדמויות.