מן ושליו
כשהמזון שהובא ממצרים הולך ואוזל
חודש לאחר היציאה ממצרים מגיעים בני ישראל אל מדבר סין. המזון שהביאו עמם הולך ואוזל, מסביבם מדבר גדול, ואין שדות, מאפיות או מקורות מזון המסוגלים לפרנס עם שלם.
הרעב מעורר פחד ותלונה. בני ישראל נזכרים בסירי הבשר ובלחם שאכלו במצרים, אף שהיו שם עבדים. דווקא במקום הזה מודיע הקב״ה: “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים”.
“הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ” שמות ט״ז, ד׳
ערב שליו — ובבוקר מן
הלחם המיוחד של המדבר
התורה מתארת את המן כדבר דק, מחוספס ודומה לכפור על הארץ. בהמשך נאמר שהיה כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש.
המן אינו רק פתרון לרעב. הוא סימן לכך שהקב״ה נמצא עם עמו גם במקום שאין בו תנאי קיום טבעיים. המדבר הריק נהפך בכל בוקר לשולחן שמים.
“זֶה הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לָכֶם לְאָכְלָה” שמות ט״ז, ט״ו
דבר יום ביומו
כל אדם מצווה ללקוט את הכמות הדרושה לו ולבני ביתו לאותו היום. לא לאגור מתוך פחד, ולא לבנות מחסנים לעתיד. בכל בוקר נדרש העם לצאת מחדש ולבטוח שהמזון יינתן גם היום.
עומר לגולגולת
התורה קובעת את מידת הלקיטה: עומר לכל אדם. לאחר המדידה התברר שמי שהרבה ללקוט לא העדיף, ומי שהמעיט לא החסיר — כל אחד קיבל את הדרוש לו לפי מספר הנפשות באוהלו.
המן מכין את ישראל למתנת השבת
ביום השישי ירדה מנה כפולה — לחם משנה. בשבת עצמה לא ירד מן, והמנה שנשמרה מיום שישי לא התקלקלה. עוד לפני מעמד הר סיני למד עם ישראל שהפרנסה אינה תלויה רק במלאכת האדם: יש יום שבו עוצרים, שובתים ומעידים שהברכה מגיעה מבורא העולם.
“שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה׳ מָחָר” שמות ט״ז, כ״ג
לחם משנה וכבוד השבת
ביום שישי מצאו בני ישראל כמות כפולה. משה הסביר שהמנה הנוספת מיועדת לשבת, מפני שבשבת לא יימצא מן בשדה.
לזכר המנה הכפולה נוהגים לברך בסעודות השבת על שתי כיכרות — לחם משנה. כך שולחן השבת שלנו נושא עד היום זיכרון מן המסע במדבר.
השבת מלמדת שהאדם אינו עבד למלאכתו. שישה ימים הוא פועל, משתדל ויוצר; ביום השביעי הוא עוצר ומכריז שהעולם ופרנסתו נתונים בידיו של הקב״ה.
צנצנת המן — זיכרון לדורות
משה מצווה את אהרן לקחת צנצנת, למלא אותה מן ולהניחה למשמרת. הדורות הבאים צריכים לראות את הלחם שבו האכיל ה׳ את ישראל במדבר.
הזיכרון אינו קורא לאדם להימנע מעבודה, אלא לעבוד ביושר ובאחריות בלי להפוך את הפרנסה למקור של פחד תמידי ובלי לשכוח מי מעניק לאדם כוח, הזדמנות וברכה.
מה לומדים מן המן לחיים?
המסר של המן
בכל בוקר יצא עם ישראל מאוהליו וגילה מחדש שהקב״ה לא עזב אותו. הלחם לא חיכה במחסנים — הוא הגיע במידה הנכונה ובזמן הנכון. המן לימד דור שלם לעשות את המוטל עליו, להסתפק בברכה שניתנה לו, להודות עליה ולדעת שגם בתוך המדבר האדם אינו הולך לבדו.