יוסף בן מתתיהו, ספר יוסיפון ודעת חכמי ישראל

יוסף בן מתתיהו, המכונה בספרות המחקר פלאוויוס יוספוס, נולד בירושלים בשנת 37 או 38 לספירה לערך. בכתביו הוא מתאר את ייחוסו למשפחת כהנים ואת קשרי משפחת אמו לבית חשמונאי. בעת המרד הגדול נגד רומא בשנים 66–70 לספירה שימש מפקד יהודי בגליל, נשבה לאחר נפילת יודפת בשנת 67 ולימים עבר לרומא בחסות בית הקיסרים הפלאווי.

בין חיבוריו הבולטים: ״מלחמת היהודים״, שבעה ספרים המתארים את הרקע למרד, את המלחמה, חורבן ירושלים והמאורעות שלאחריו; ״קדמוניות היהודים״, עשרים ספרים המוליכים מבריאת העולם ועד ערב המרד בשנת 66; ״חיי יוסף״, חיבור אוטוביוגרפי ובו הגנה על מעשיו; ו״נגד אפיון״, כתב הגנה על קדמות ישראל ומסורתו.

המקור ההיסטורי חשוב דווקא מפני שיוסף חי סמוך לחלק מן המאורעות, הכיר את העולם היהודי ואת רומא, ושימר תיאורים של אישים, ערים ומוסדות. אולם הוא לא היה עד ראייה למעשי יהודה המקבי, למפגש אלכסנדר מוקדון עם הכהן הגדול או לימי ראשית מלכות הורדוס. שם הסתמך על חיבורים קודמים ועל מסורות שהגיעו אליו.

הוא גם כתב מתוך נסיבות אישיות ופוליטיות מורכבות: יהודי שחי בחסות הרומאים לאחר שהיה מפקד במרד. אין בכך לפסול את כתביו, אך יש צורך בביקורת מקורות, במיוחד כאשר הוא מספר על נאומים סודיים, מניעי שליטים, מספרי נפגעים או מעשים שאירעו זמן רב קודם לידתו.

ספר יוסיפון הוא חיבור עברי מימי הביניים, שהמחקר מייחס למחבר יהודי אלמוני שפעל ככל הנראה בדרום איטליה במאה העשירית. יוסיפון נשען על מקורות לטיניים ועיבודים מוקדמים של יוסף בן מתתיהו, ובצדם חומרים נוספים. הוא זכה במשך הדורות להפצה רחבה, למהדורות שונות ולהוספות.

בספר ובחלק מן המהדורות מופיע ייחוס ליוסף בן גוריון הכהן. במשך דורות זיהו רבים דמות זו עם יוסף בן מתתיהו. ואולם, הזיהוי בין מחברו של יוסיפון המאוחר לבין ההיסטוריון מן המאה הראשונה אינו מקובל במחקר הטקסטואלי המודרני.

משום כך, כאשר ראשון או אחרון מזכיר ״יוסיפון״, אין להחליף אוטומטית את המילה ב״קדמוניות היהודים״ או ב״מלחמת היהודים״. ייתכן שהוא ציטט את יוסיפון העברי, לרבות תוספות שאינן בכתבי יוסף המקוריים. ולעומת זאת, הביטוי ההיסטורי ״יוסיפון לרומיים״ עשוי לציין את ספר המלחמה המקורי או מסורת תרגומו.

לא ידועה לנו הסכמה מפורשת של תנאים או אמוראים לכתבי יוסף בן מתתיהו. אין מקום לנסח כאילו חז״ל המליצו על ספר שלא מצאנו בדבריהם הפניה ברורה אליו. יתר על כן, ספר יוסיפון העברי נכתב מאות שנים לאחר חתימת התלמוד, ולכן אי אפשר לייחס לחז״ל הסכמה לספר המאוחר.

לעומת זאת, חז״ל משמרים בעצמם מסורות מרכזיות על ימי הבית השני. בבלי יומא ס״ט ע״א מספר על שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון; ואילו אצל יוסף בן מתתיהו, ב״קדמוניות היהודים״ ספר י״א, מופיע תיאור דומה שהכהן הגדול בו נקרא ידוע (Jaddua). ההבדל בשם ובפרטי העלילה מחייב לימוד זהיר, ולא ערבוב שתי המסורות לסיפור אחד כאילו לא הייתה ביניהן הבחנה.

דוגמה נוספת היא בבלי שבת כ״א ע״ב, שבו מובאת מסורת פך השמן ומצוות חנוכה. לעומת זאת, יוסף בן מתתיהו מתאר ב״קדמוניות היהודים״ ספר י״ב את המלחמה, טיהור המקדש וחגיגת החנוכה, אך אינו מספר שם את נס פך השמן באותו אופן. אין בהיעדרו אצל יוסף סתירה להופעתו בגמרא; יש להבין ששני המקורות אינם מספרים בדיוק את אותם הפרטים.

על הגר״א נשתמרה עדות משמעותית: רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלאב, בהסכמתו לתרגום העברי של קלמן שולמן לספר ״מלחמות היהודים עם הרומאים״ (וילנה, תרכ״ב–תרכ״ג), מסר דברים ששמע בשם רבי חיים מוולוז'ין על רצונו של הגר״א בתרגום ספרי ידע וכתבים היסטוריים לעברית.

לפי נוסח העדות, הוזכרה במיוחד שאיפה להנגיש גם את חיבורו של יוסף על מלחמת היהודים ברומאים, כדי לסייע ללומדים בהבנת מקומות בתלמוד ובמדרשים העוסקים בתולדות ארץ ישראל ובית המקדש. המחקר על קבלת יוסף בן מתתיהו בתרבות היהודית במאה התשע־עשרה מציין את העדות הזאת כחלק מן ההצדקה שניתנה למפעל התרגום.

ניסוח מדויק: לפנינו עדות שנמסרה באמצעות תלמיד ותועדה בדור מאוחר, ולא הקדמה או פסק שכתב הגר״א עצמו. העובדה שראה ערך בהנגשת ספר היסטוריה אין פירושה שהכשיר כל פרט שנכתב בו. כמו כן, העדות נוגעת להנגשת כתבי יוסף בן מתתיהו על המלחמה ברומאים, ולאו דווקא לספר יוסיפון העברי המאוחר.

ומדוע נזקקו לתרגום? במשך דורות רבים קראו יהודים את ספר יוסיפון בעברית, בעוד רוב כתבי יוסף בן מתתיהו המקוריים נותרו זמינים בעיקר בשפות אחרות. תרגומיו של קלמן שולמן היו שלב מרכזי בהפיכת חיבורי יוסף לנגישים לקורא העברי — אף שכיום מתבקש להשתמש גם במהדורות ובתרגומים מדעיים מאוחרים יותר.

ראשית — נזהה את הספר המדויק. אם מקור ראשוני הוא ״קדמוניות היהודים״, נכתוב את שמו ומספר הספר והסעיף; אם המידע בא מיוסיפון, נציין ״ספר יוסיפון״ ונברר במידת האפשר את המהדורה, מפני שיש נוסחים שונים.

שנית — נבחין בין עובדה לגרסה. דוגמה טובה היא תיאור פגישת אלכסנדר מוקדון עם הכהן הגדול: ביומא ס״ט ע״א מובאת מסורת על שמעון הצדיק, ואילו אצל יוסף בן מתתיהו מדובר בידוע. נביא את שתיהן בלי להציג את אחת כהעתק מדויק של האחרת.

שלישית — לא נקבע מספרים ותאריכים מעבר למה שניתן לבסס. כאשר יוסף מביא שני אומדנים שונים למספר נפגעי רעידת אדמה, אין לרשום ״כך וכך נהרגו״ כאילו יש בידינו מפקד רשמי. נציין שהמספר הוא לפי יוסף בן מתתיהו ובאיזה חיבור הוא מופיע.

רביעית — נקפיד על ייחוס השבטים. בית חשמונאי נמנה עם משפחות הכהונה משבט לוי; אולם לגבי אנשי ציבור רבים, כגון בני בבא, אין בידינו ראיה לשבטם. במקום לייחס להם שבט משוער, נכתוב: ״לא ידוע״.

חמישית — נבחן את העדות לצד ראיות נוספות. ספרי מקבים, ממצאים ארכאולוגיים, מטבעות, תעודות ומקורות יווניים ורומיים עשויים לחזק פרטים, לסייגם או להעמיד מחלוקת. שני ספרים של יוסף בן מתתיהו אינם בהכרח שתי עדויות בלתי תלויות, מפני שנכתבו בידי אותו אדם.

ולבסוף — נזכור את ההבדל בין תיאור מוסרי לדיווח היסטורי. פסוק שנוסיף כ״נקודה למחשבה״ לא יוצג כדברי הדמויות. ציור אמנותי אינו דיוקן. ומניע שמייחס יוסף להורדוס או לקלאופטרה אינו מוכח כמו תאריך המופיע בתעודה.