מן השירה אל הניסיון

מי מרה

שלושה ימים ללא מים • המים המרים • העץ שהמתיק • חוק ומשפט

הניסיון הראשון לאחר קריעת ים סוף

רק לפני זמן קצר עמדו בני ישראל על שפת הים וראו גילוי עצום של הנהגת ה׳. הם שרו יחד את שירת הים, יצאו מעבדות לחירות והאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אולם מיד לאחר רגעי ההתעלות מתחיל המסע במדבר — והמבחן הראשון מגיע בדבר הבסיסי ביותר: מים.

במשך שלושה ימים הולך העם במדבר ואינו מוצא מים. כאשר נמצאים לבסוף מים, מתברר שאי אפשר לשתות אותם מפני שהם מרים. המקום מקבל את שמו: מָרָה.

“וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה” שמות ט״ו, כ״ג

שלושה שלבים בניסיון

שלושה ימים במדבר העם הולך בארץ צחיחה ואינו מוצא מים. תחושת הביטחון מתחלפת במהירות בעייפות, בצמא ובחשש.
המים נמצאו — אך הם מרים התקווה מתעוררת כאשר רואים מים, אך מיד מגיעה אכזבה נוספת: המים אינם ראויים לשתייה.
העץ ממתיק את המים משה צועק אל ה׳, ה׳ מורה לו על עץ, והוא משליך אותו אל המים. בדרך נס נהפכים המים המרים למתוקים.

מדוע הגיע הניסיון מיד לאחר הנס?

קריעת ים סוף לימדה את ישראל שה׳ יכול לשנות את סדרי הטבע. מרה מלמדת שלב נוסף: כיצד ממשיכים להאמין גם כאשר הנס כבר אינו גלוי, כשהדרך מתארכת וכאשר המציאות אינה מתנהלת כפי שציפינו.

החירות אינה רק היציאה משלטונו של פרעה. אדם חופשי נדרש לבנות בתוכו אמונה, אחריות וסבלנות. במדבר עם ישראל ילמד שלא כל קושי הוא סימן שהדרך שגויה; לעיתים הקושי עצמו הוא חלק מן ההכנה.

ויצעק אל ה׳

כאשר העם מתלונן, משה אינו מסתפק בתשובה אנושית. הוא פונה מיד אל מקור הישועה: “וַיִּצְעַק אֶל ה׳”. הצעקה הזאת מלמדת שהתגובה הראשונה לצרה אינה ייאוש — אלא תפילה ובקשת דרך.

“וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם” שמות ט״ו, כ״ה

המתיקות שנולדה מתוך המרירות

התורה אינה מתארת רק נס של מים. היא מציירת דרך שלמה להתמודדות: יש מרירות, יש צעקה אל ה׳, יש הוראה מה לעשות — ולאחר המעשה מגיעה ההמתקה.

העץ במי מרה בפסוק נאמר שה׳ הורה למשה עץ. בדברי חז״ל הובאו דעות שונות ביחס לזהותו של העץ. לפי אחת הדרכים היה העץ עצמו מר, ובכל זאת דווקא באמצעותו המתיק הקב״ה את המים — כדי להראות שהישועה אינה מוגבלת לכללי הטבע.

לפעמים האדם מבקש שהקב״ה יסלק מחייו כל קושי. מרה מלמדת שלעתים ההמתקה מגיעה דווקא דרך העבודה שנעשית בתוך הקושי: תפילה, לימוד, שינוי פנימי ומעשה נכון.

שלושה ימים בלי תורה

חז״ל על המים חז״ל דרשו שהמים רומזים לתורה. לאחר שהלכו שלושה ימים בלי תורה נחלשו, ולכן נקבע לישראל שלא יעברו שלושה ימים בלי קריאה בתורה. מכאן קשורה תקנת הקריאה בתורה בשבת, ביום שני וביום חמישי.

כשם שהגוף אינו יכול להתקיים בלי מים, כך הנשמה אינה יכולה להתקיים זמן רב בלי תורה. גם אדם שחווה רגע גדול של התחזקות זקוק לקביעות: לימוד נוסף, תפילה נוספת וחיבור מתמשך.

ההתלהבות הגדולה של שירת הים הייתה אמיתית, אך בלי מזון רוחני קבוע היא עלולה להיחלש. מרה מחברת בין רגעי ההתרוממות לבין עבודת היום־יום.

“שם שם לו חוק ומשפט”

במרה לא ניתנו לעם רק מים. התורה מספרת: “שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ”. עוד לפני מעמד הר סיני, עם ישראל מתחיל לקבל מצוות והדרכה לחיים.

הכנה לקראת מתן תורה בדברי חז״ל ורש״י נזכר שבמרה ניתנו לישראל מקצת פרשיות ומצוות שילמדו ויתעסקו בהן, ובהן שבת ודינים. כך מתחילה ההכנה המעשית לבניית עם החי על פי תורה.

הנס מספק את המים שהגוף זקוק להם; החוק והמשפט מספקים לעם את הכיוון שהוא זקוק לו. חירות ללא דרך עלולה להפוך לבלבול. התורה תהפוך את קבוצת העבדים שיצאה ממצרים לעם בעל אחריות, משפט ושליחות.

רפואה, שמיעה והליכה בדרך

בסיום הפרשה נאמר לישראל שאם ישמעו בקול ה׳, יעשו את הישר בעיניו וישמרו את מצוותיו — תלווה אותם השגחתו:

“כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ” שמות ט״ו, כ״ו

הדברים נאמרים בתוך כריתת הברית והדרכת העם לשמוע בקול ה׳ וללכת בדרכיו. הרפואה כאן מבטאת את השגחתו של הקב״ה ואת היותו מקור החיים, הברכה והישועה.

מה לוקחים ממי מרה לחיים?

לא כל עיכוב הוא נסיגה גם לאחר נס גדול עלול להגיע ניסיון. הוא אינו מוחק את הדרך שכבר עברנו, אלא מזמין אותנו להתקדם לשלב עמוק יותר.
לא להישאר עם המרירות משה מלמד לפנות אל ה׳ ולבקש דרך. תפילה פותחת בלב מקום לתקווה, לתבונה ולפעולה נכונה.
אמונה זקוקה לקביעות אי אפשר לחיות רק מרגעי השראה. תורה, תפילה ומעשים טובים מחברים את ההתעלות אל החיים הרגילים.
גם המר יכול להיעשות מתוק הקב״ה יכול להצמיח תיקון גם מתוך המקום הכואב. לפעמים דווקא ההתמודדות מגלה באדם כוחות שלא הכיר.

המסר של מרה

אמונה אינה נמדדת רק בשעה שהים נבקע והכול ברור. היא נבנית גם בשלושת הימים שבהם אין מים, ברגע שבו התקווה נעשית מרה ובבחירה לפנות אל ה׳ ולא לוותר. מי מרה מלמדים אותנו שהמרירות איננה בהכרח סוף הסיפור — לעיתים היא המקום שבו מתחילה ההמתקה.

Scroll to Top