מלחמת עמלק
אויב חדש מגיע לרפידים
מיד לאחר נס המים ברפידים מגיע עמלק ונלחם בישראל. זהו עם שזה עתה יצא מעבדות, עדיין אינו מאורגן כצבא ומלווה במשפחות ובילדים. מולו ניצב אויב שאינו נרתע מן הניסים שנעשו במצרים ובים.
משה מטיל על יהושע לבחור אנשים ולצאת למלחמה. הוא עצמו עולה לראש הגבעה כשמטה האלוהים בידו. כך מתנהלת המלחמה בשני מישורים בעת ובעונה אחת: מאמץ אנושי בשדה ותפילה ואמונה על ההר.
“וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם”שמות י״ז, ח׳
שלושה שותפים במערכה
“כאשר ירים משה ידו”
התורה מספרת שכאשר ידו של משה מורמת ישראל גובר, וכאשר הוא מניח את ידו עמלק גובר. אין הכוונה שתנועת היד כשלעצמה פועלת בדרך של קסם. חז״ל הסבירו שהידיים מכוונות את לב העם כלפי אביהם שבשמים.
הלוחמים רואים את משה על ההר ונזכרים שהניצחון אינו תלוי בכוחם בלבד. הם נדרשים להילחם בכל כוחם, אך לא להפוך את הכוח האנושי לאליל.
השתדלות למטה — אמונה למעלה
יהושע אינו נשאר במחנה וממתין לנס, ומשה אינו יורד מן ההר כדי להחליף את יהושע. לכל אחד שליחות אחרת, ורק החיבור ביניהן בונה ניצחון שלם: פעולה אחראית בעולם לצד הכרה שמקור הכוח והישועה הוא הקב״ה.
“ויהי ידיו אמונה”
ידי משה נעשות כבדות. התורה אינה מסתירה את חולשת הגוף של המנהיג. אהרן וחור אינם עומדים מן הצד; הם מניחים אבן תחת משה ותומכים בידיו עד שקיעת החמה.
התמונה הזאת מלמדת שגם האדם הגדול ביותר זקוק לעזרה. התמיכה אינה מפחיתה מגדולתו של משה — היא מאפשרת לו למלא את שליחותו.
מדוע עמלק נחשב אויב מיוחד?
בספר דברים מתואר עמלק כמי שפגש את ישראל בדרך ופגע בנחשלים שהלכו מאחור, בשעה שהעם היה עייף ויגע. הוא בחר לתקוף דווקא את החלשים והפגיעים.
עמלק מסמל גם ניסיון לקרר את ההתלהבות והאמונה שנולדו לאחר יציאת מצרים. כאשר אומות העולם שמעו על קריעת ים סוף אחזה בהן יראה, ועמלק העז לפרוץ את המחסום ולהראות כאילו אפשר להתעלם מן הגילוי.
“כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר”שמות י״ז, ט״ז
ה׳ נִסִּי — לזכור מי העניק את הניצחון
לאחר המלחמה בונה משה מזבח וקורא שמו “ה׳ נִסִּי”. הניצחון אינו נרשם על שמו של מנהיג או לוחם יחיד. המזבח מכוון את הזיכרון אל הקב״ה, שהעניק לישראל כוח לעמוד במערכה.
המילה “נס” יכולה לבטא גם דגל המורם לעיני הכול. כפי שידי משה נראו מראש הגבעה וכיוונו את לב העם, כך המזבח נעשה סימן לדורות: לשאת עיניים למעלה גם כאשר הרגליים עומדות בתוך שדה הקרב.