תפילה ודבקות - beiteliezer.com

מהי תפילה?

תפילה היא עבודה שבלב — עמידת האדם לפני בוראו בבקשה, שבח והודאה.

לא רק רשימת בקשות

בתפילה האדם מכיר בכך שהוא נברא התלוי בבורא, אבל גם בכך שניתנה לו הזכות לפנות אליו. נוסח התפילה מחנך את הרצון: לפני בקשות פרטיות אנו לומדים לשבח, לבקש דעת, תשובה, סליחה, רפואה וגאולה, ולראות את עצמנו כחלק מעם ישראל.

התפילה אינה אמצעי טכני “להשיג דברים”. עצם העמידה לפני ה׳ היא עבודה. לפעמים הבקשה נענית בדרך שאנו רואים, לפעמים בדרך אחרת, ולפעמים איננו יודעים את חשבונות שמים.

במילים פשוטות: תפילה משנה לא רק את מה שאנחנו מבקשים עליו — היא גם משנה את האדם המבקש.

תרגול: לפני תחילת התפילה עצור לחמש שניות ואמור בלב: “אני עומד עכשיו לפני ה׳”.

לעיון: תענית ב׳ ע״א — עבודה שבלב; רמב״ם הלכות תפילה פרק א׳; מסילת ישרים בענייני עבודה ותפילה.

הכנה לתפילה

הלב אינו עובר תמיד ברגע אחד מרעש היום לעמידה לפני ה׳. כמה רגעי הכנה יכולים לשנות את כל הכניסה לתפילה.

להגיע לפני שמתחילים

חז״ל מספרים על חסידים הראשונים שהיו שוהים קודם תפילתם כדי לכוון את לבם. לא כל אדם יכול לשהות שעה, אבל העיקרון שייך לכולנו: לא להיכנס לתפילה בריצה פנימית אם אפשר לעצור מעט.

הכנה יכולה להיות סגירת הטלפון, נשימה רגועה, התבוננות בפסוק, או מחשבה על דבר אחד שעליו רוצים להודות.

משל: כשנכנסים לפגישה חשובה לא ממשיכים לדבר בטלפון עד המילה הראשונה. גם הלב זקוק לדלת כניסה.

תרגול: דקה לפני התפילה — בלי מסך. שב או עמוד בשקט וקרא פסוק אחד לאט.

לעיון: משנה ברכות ה׳, א׳; ברכות ל׳ ע״ב.

כוונה

כוונה מתחילה בפשטות: לדעת שאנחנו מתפללים לפני ה׳ ולהבין את המילים ככל האפשר.

לא הכול או כלום

אדם עלול לחשוב שאם דעתו נדדה — כל תפילתו אבדה. הגישה הזאת עצמה עלולה לייאש. כאשר שמים לב שהמחשבה ברחה, מחזירים אותה בעדינות למילים וממשיכים.

אפשר לבנות כוונה בהדרגה: ללמוד פירוש של ברכה אחת, לבחור משפט אחד בכל תפילה, ולומר אותו במתינות.

במילים פשוטות: כוונה איננה שלא תבוא אף מחשבה זרה; היא גם היכולת לחזור.

תרגול: השבוע בחר ברכה אחת בעמידה ולמד את פירושה. בה תתמקד במיוחד.

לעיון: ברכות י׳ ע״ב; שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ח; מסילת ישרים פרק י״ט.

פסוקי דזמרה

לפני הבקשה באה ההתבוננות בשבח הבורא — מעבר הדרגתי מן העולם שבחוץ אל עולם התפילה.

לפתוח את הלב בשבח

פסוקי דזמרה מלאים בתיאורי בריאה, חסד, הנהגה ושבח. הם מסייעים לאדם לצאת לרגע מן המרכז של עצמו ולהיזכר בגדלות הבורא ובעולם הרחב שהוא חלק ממנו.

גם כשאין זמן להתעמק בכל פסוק, אפשר לבחור פסוק אחד שמדבר אל הלב ולומר אותו לאט יותר.

נקודה: לפני “מה חסר לי?” התפילה מלמדת לשאול גם “מי נתן לי את כל מה שכבר יש?”.

תרגול: סמן בסידור פסוק אחד מפסוקי דזמרה שאתה אוהב והתעכב עליו מעט בכל יום.

לעיון: שבת קי״ח ע״ב; טור ושולחן ערוך אורח חיים סימנים נ״א–נ״ד.

קריאת שמע

“שמע ישראל” מעמיד במרכז את אחדות ה׳, אהבתו וקבלת מלכות שמים.

פסוק שמרכז עולם שלם

קריאת שמע מחברת אמונה למעשה: אחדות ה׳, אהבת ה׳, לימוד התורה, חינוך הילדים, תפילין ומזוזה. האמונה אינה נשארת רעיון מופשט; היא נכנסת אל הבית ואל סדר היום.

בפסוק הראשון כדאי במיוחד להאט ולהיזכר במה שאנו אומרים — לא רק להוציא את המילים מן הפה.

במילים פשוטות: “ה׳ אחד” — אין תחום בחיים שאמור להיות מנותק ממנו.

תרגול: אמור את הפסוק הראשון מעט לאט יותר מן הרגיל, בלי להוסיף מילים ובלי למהר למילה הבאה.

לעיון: דברים ו׳, ד׳–ט׳; ברכות פרקים א׳–ב׳.

תפילת העמידה

לב התפילה: שבח, בקשה והודאה — בסדר שמלמד את האדם כיצד לעמוד לפני המלך.

שלושה חלקים

הברכות הראשונות עוסקות בשבח; האמצעיות בבקשות; והאחרונות בהודאה ובשלום. הסדר עצמו מלמד: לפני שאני מבקש, אני זוכר לפני מי אני עומד; לאחר שביקשתי, אני חוזר להודאה.

בתוך הברכות נמצאים צורכי האדם והעם: דעת, תשובה, סליחה, רפואה, פרנסה, קיבוץ גלויות, משפט, ירושלים וגאולה.

נקודה: העמידה מרחיבה את רשימת הדאגות שלנו — מן “אני” אל “אנחנו”.

תרגול: בכל שבוע למד ברכה אחת בעמידה. בתוך כמה חודשים הסידור יתחיל לדבר בשפה חדשה.

לעיון: ברכות כ״ח ע״ב; מגילה י״ז ע״ב; רמב״ם הלכות תפילה.

בקשה בעת קושי

כאשר הלב כואב, אין צורך להעמיד פנים. ספר תהילים מלמד שאפשר להביא לפני ה׳ גם פחד, שבר ושאלה.

גם הכאב יכול להתפלל

תהילים מלאים בתנועה שבין צרה לביטחון, בין זעקה להודאה. מכאן שהתפילה אינה שמורה רק לזמנים שבהם האדם מסודר ורגוע.

עם זאת, אין לראות תפילה כהבטחה לתוצאה מסוימת לפי רצוננו. אנו מבקשים, מתחננים ומקווים — ומותירים את ההכרעה ביד ה׳.

במילים פשוטות: אין צורך לחכות שהלב יירגע כדי לדבר עם ה׳; אפשר לדבר מתוך המקום שבו הוא נמצא.

תרגול: בחר מזמור תהילים שמבטא את מצבך וקרא אותו לאט, בלי לנסות “לסיים כמות”.

לעיון: ספר תהילים; ברכות י׳ ע״א בענייני תפילת חנה; שמואל א׳ פרק א׳.

תפילה אישית

לצד הנוסח הקבוע יש מקום לבקשה אישית — בשפה שבה הלב יודע לדבר.

מן הסידור אל המילים שלי

הנוסח שקבעו חז״ל נותן לתפילה עומק, סדר ושפה של כלל ישראל. לצד זאת קיימים מקומות שבהם ניתן להוסיף בקשות אישיות על פי ההלכה, ובוודאי אפשר לפנות לה׳ גם מחוץ לתפילה הקבועה.

תפילה אישית יכולה לכלול תודה, בקשת עזרה, וידוי על קושי, תפילה על אדם אחר או בקשה לכוח לבחור נכון.

במילים פשוטות: הסידור מלמד אותנו מה לבקש; המילים האישיות מאפשרות להביא גם את הסיפור הפרטי.

תרגול: הקדש שתי דקות ביום לדבר עם ה׳ במילים שלך — בלי נוסח מרשים ובלי לנסות להישמע “רוחני”.

לעיון: ברכות י׳ ע״א ותפילת חנה; שולחן ערוך אורח חיים סימן קי״ט בענייני בקשות פרטיות.

הודאה

תפילה אינה רק קולו של החסר. היא גם היכולת לראות את מה שכבר קיבלנו ולומר תודה.

לראות את המתנה

ברכת “מודים” נמצאת בלב העמידה, וברכות רבות במהלך היום מחנכות את האדם לשים לב. ההרגל לקבל דברים כמובנים מאליהם מכהה את תחושת הטוב; הודאה מחזירה אליהם מבט.

הודאה אינה מכחישה את מה שחסר. אדם יכול לבקש רפואה ובו בזמן להודות על אדם שעוזר לו; לבקש פרנסה ולהודות על מה שיש היום.

נקודה: בקשה אומרת “אני זקוק”; הודאה אומרת “אני גם רואה מה כבר קיבלתי”.

תרגול: בכל “מודים” בחר דבר אחד מסוים שעליו אתה מודה היום.

לעיון: תהילים ק׳ וק״ז; ברכות נ״ד ע״א; נוסח ברכת מודים.

דבקות

דבקות איננה חוויה מסתורית בלבד; היא הכוונת החיים לקרבת ה׳ דרך תורה, מצוות ועבודת הלב.

קרבה בתוך החיים

התורה מצווה “ובו תדבק”. חז״ל והמפרשים מבארים את הדבקות בדרכים שונות, ובספרי המוסר והחסידות היא נעשית מושג מרכזי של קרבת ה׳ והכוונת המחשבה והמעשה אליו.

בתפילה יש הזדמנות מיוחדת לדבקות, אבל היא אינה מסתיימת עם הסידור. יושר במסחר, חסד בבית, לימוד תורה ושמירת הלשון יכולים להיות המשכה של אותה קרבה.

במילים פשוטות: דבקות אינה רק להרגיש קרוב לה׳ — אלא גם לחיות באופן שמתאים לקרבה הזאת.

תרגול: אחרי התפילה בחר מעשה אחד שימשיך אותה אל היום: חסד, לימוד, סבלנות או שמירת הדיבור.

לעיון: דברים י׳, כ׳; מסילת ישרים פרק א׳; דרך ה׳ בענייני עבודת ה׳.

כשלא מרגישים כלום

יש תפילות של התעוררות ויש תפילות יבשות. גם הנאמנות בזמנים השקטים היא חלק מעבודת הלב.

הרגש אינו המדד היחיד

אדם יכול להתפלל בכנות ולא להרגיש התעלות. מצב רוח, עייפות ודאגות משפיעים על הלב. אין מכאן ראיה שהתפילה חסרת ערך. עצם הבחירה לעמוד, לומר את המילים ולנסות לכוון היא עבודה.

במקום לרדוף אחרי רגש, אפשר לטפח תנאים שמאפשרים לו להגיע: הבנת המילים, קצב מעט איטי יותר, הכנה ושקט. ואם הרגש לא הגיע — ממשיכים בנאמנות.

משל: קשר אמיתי אינו נמדד רק ברגעים מרגשים; הוא נבנה גם מן הנוכחות הקבועה.

תרגול: ביום יבש אל תנסה “להרגיש הכול”. בחר משפט אחד בלבד ואמור אותו בכוונה אמיתית.

לעיון: מסילת ישרים פרק י״ט; ספרי מוסר וחסידות בענייני תפילה והתמדה.

אחד־עשר שערים בתפילה