מי אנחנו

מעשה אמיתי ששמעתי התרחש בצרפת. יהודי עשיר ובעל לב רחב פתח את ביתו בפני כל אדם שנזקק לעזרה. הוא העמיד לרשות הבאים מקום לאכול, לשתות ואף ללון — הכול בשפע, בכבוד וללא כל תשלום.

בסמוך אליו התגורר אדם שראה את החסד הגדול שנעשה בבית שכנו והחליט לנצל אותו לטובתו. מפעם לפעם היה פוגש אדם תמים הזקוק לפרנסה ולמקום לינה, ומציע לו לעבוד עבורו בתמורה למזון ולמקום לישון. לאחר שסיים האיש את עבודתו, היה השכן שולח אותו אל ביתו של היהודי הנדיב — ושם היה מקבל בחינם את הארוחה ואת מקום הלינה שהובטחו לו.

כך נהנה השכן מעבודתם של אחרים, בעוד שאת התמורה שייחס לעצמו שילם למעשה בעל הבית הנדיב. הוא השתמש בשפע שלא היה שלו, והציג את טובתו של אדם אחר כאילו היא באה מידיו.

כאשר שמעתי את המעשה, התעוררה בי מחשבה: הקב״ה ברא עבורנו עולם מופלא ומלא שפע. הוא נתן לאדם שכל לחשוב, ידיים ליצור, כוחות לפעול וחומרים שמהם ניתן לפתח המצאות וחידושים. גם כאשר האדם בונה, מפתח ומחדש — הוא עושה זאת באמצעות הכוחות, החכמה והעולם שהבורא העמיד לרשותו.

וכך נאמר: ״אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט״. הקב״ה הוא הנושא אותנו ומקיים אותנו בכל עת. הוא אינו מבקש מאתנו תשלום על האוויר שאנו נושמים, על אור השמש, על המים, על הגוף ועל עצם החיים — אלא שנכיר בטובה, נברך, נודה ונשתמש במתנותיו בדרך טובה וישרה.

אולם פעמים רבות האדם שוכח מיהו בעל הבית האמיתי. הוא מקבל כוחות, רעיונות והצלחה — ולאט־לאט מייחס את הכול לעצמו. המעשה מצרפת הזכיר לי עד כמה חשוב שלא להיות כאותו שכן: לא לקחת את השפע שניתן לנו בחסד ולהציגו כאילו הוא כולו מעשה ידינו.

מתוך המחשבה הזאת צמח גם בית אליעזר: מקום שמבקש להחזיר את הדברים למקורם, להודות לבורא עולם, להפיץ תורה וחכמה ולהעניק לאחרים מן הטוב שקיבלנו — בלי לשכוח לרגע ממי הכול הגיע.