השועל והכרם
מה באמת יכול האדם לקחת עמו מן העולם הזה?
המשל
שועל רעב הגיע אל כרם מלא ענבים טובים, אך לא הצליח להכניס את גופו דרך הפתח הצר. הוא צם כמה ימים, נעשה רזה ונכנס אל הכרם.
לאחר שאכל מן הענבים לשובע, השמין ושוב לא הצליח לעבור בפתח. הוא נאלץ לצום פעם נוספת, עד שחזר להיות רזה ויצא מן הכרם בדיוק כפי שנכנס אליו.
העולם הזה הוא הכרם
האדם מגיע לעולם הזה ללא רכוש וללא ממון, וגם כאשר מסתיימים חייו הוא אינו לוקח עמו את בתיו, כספו וחפציו. כל מה שאסף נשאר מאחור.
אולם בשונה מן השועל, האדם אינו מוכרח לצאת מן הכרם בידיים ריקות. את החפצים אי אפשר לקחת, אך אפשר להפוך את החיים עצמם לתורה, למצוות, לצדקה, לחסד ולמעשים טובים. אלה אינם נשארים מאחור — הם מלווים את האדם.
מה נשאר בעולם?
רכוש, בתים, כסף, כבוד וחפצים — כל אלה נשארים לאחרים ואינם מלווים את האדם.
מה אנו שולחים לפנינו?
תורה, מצוות, צדקה, חסד, תפילה, תיקון המידות וכל מעשה טוב שעשינו בעולם.
כיצד באמת נהנים מן הכרם?
כדי שההנאה מן העולם הזה לא תיעלם, עלינו להפוך אותה למעשה בעל משמעות. להשתמש בממון לצדקה, בבית להכנסת אורחים, בכוחות לעזרה לאחרים, בפה לדברי תורה ובזמן לעשיית טוב.
כך איננו מנסים להוציא מן העולם את הענבים הגשמיים, אלא הופכים אותם למצוות ולזכויות שאותן אפשר לשלוח לפנינו.
את הרכוש ואת הממון אי אפשר לקחת מן העולם הזה. אבל את המצוות, התורה, הצדקה, החסד והמעשים הטובים — אנחנו שולחים לפנינו.
“אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא”