אחרי אנשי כנסת הגדולה
שמעון הצדיק: על שלושה דברים העולם עומד
הכהן הגדול שנמנה עם אחרוני אנשי כנסת הגדולה מסר לדורות את יסודות קיומו של העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
מסע עם ישראל לדורותיו • פרק חדש
ימי הבית השני
מירושלים המתחדשת אל תקופת הזוגות, החשמונאים והרומאים
לאחר ששבי ציון שבו לארצם, בית המקדש נבנה וחומות ירושלים הושלמו, נפתחה תקופה חדשה בחיי העם. בראשית ימי הבית השני פעלו אנשי כנסת הגדולה, שחיזקו את לימוד התורה, את התפילה ואת הנהגת הציבור. מן הדמויות הגדולות שנותרו מאותה הנהגה היה שמעון הצדיק.
שמעון הצדיק שימש בכהונה גדולה ונודע כמנהיג רוחני שהשפיע על דורו ועל הדורות שאחריו. במשנה נאמר עליו שהיה „משיירי כנסת הגדולה” — מן השרידים האחרונים של אותה אספה גדולה שהעמידה מחדש את חיי התורה לאחר גלות בבל.
„על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.”
תורהלימוד דבר ה׳ והעברתו מדור לדור
עבודהעבודת המקדש, הקרבנות והתפילה
גמילות חסדיםעשיית טוב בגוף, בממון ובלב
דבריו מלמדים שחיי האומה אינם עומדים על כוח מדיני בלבד. התורה מעניקה כיוון, עבודת ה׳ מחברת את האדם לבוראו, וגמילות החסדים מחברת אדם לחברו. כאשר שלושת העמודים הללו מתקיימים יחד, הבית הלאומי והרוחני נעשה יציב.
חז״ל מתארים את שנות כהונתו של שמעון הצדיק כשנים של ברכה מיוחדת בעבודת המקדש. לאחר פטירתו ניכרה ירידה הדרגתית באותם סימני ברכה — רמז לכך שתקופה גדולה הגיעה לסיומה ותקופה חדשה עמדה להתחיל.
למה נקרא „הצדיק”?
הכינוי מבטא את גדולתו בתורה, בכהונה ובעבודת ה׳. דמותו נעשתה במסורת ישראל לסמל של הנהגה טהורה המחברת בין בית המקדש, לימוד התורה ואחריות לכלל ישראל.
בהמשך הגיליון
מפגש היסטוריאלכסנדר מוקדון מגיע לארץ ישראל
מסירת התורהמאנטיגנוס איש סוכו אל תקופת הזוגות
שינוי שלטוניהארץ עוברת מן השלטון הפרסי אל העולם היווני
מקורות מרכזיים: משנה אבות א, ב; תלמוד בבלי יומא לט ע״א. האיור הוא המחשה אמנותית בלבד.
לפני שנמשיך במסע ההיסטורי 📜 מקורות המסע — מה אמרו גדולי ישראל, ואיך אנו בודקים את ההיסטוריה? יוסף בן מתתיהו · ספר יוסיפון · דברי הגר״א · ההבדל בין המסורות על אלכסנדר מוקדון
כאשר אנו מספרים על ימי הבית השני, אנו נעזרים בדברי חז״ל ובמקורות היסטוריים קדומים. אין כל המקורות מאותו סוג: יש מסורת של חכמים, יש עדויות של בני התקופה, ויש ספרים מאוחרים שעיבדו מקורות קודמים. לכן חשוב להכיר את המקור — ולדעת גם את מגבלותיו.
יוסף בן מתתיהו — מי היה?
כהן והיסטוריון יהודי שנולד בירושלים במאה הראשונה לספירה, השתתף במרד הגדול ובהמשך כתב ברומא, בעיקר ביוונית, את ״קדמוניות היהודים״ ואת ״מלחמת היהודים״.
״קדמוניות״ מתחיל מבריאת העולם ומגיע עד ערב המרד; ״מלחמת היהודים״ חוזר לימי החשמונאים ועוסק במיוחד במרד ובחורבן. יוסף לא היה עד ראייה לתקופת אלכסנדר או החשמונאים הראשונים, אלא השתמש במקורות קדומים יותר.
ספר יוסיפון — אותו מחבר?
לא. ספר יוסיפון הוא חיבור היסטורי עברי מאוחר, שנכתב ככל הנראה בדרום איטליה במאה העשירית לספירה. המחבר אינו ידוע, והוא נעזר בעיבודים של כתבי יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים.
הספר התקבל ונקרא בקהילות ישראל. בקיצור שולחן ערוך, סימן קל״ט סעיף א׳, מופיעה הפניה לעיון ביוסיפון בעת סיפור ניסי חנוכה. זו הפניה לספר העברי המאוחר, ולא זיהוי ודאי של מחברו עם יוסף בן מתתיהו.
מה מסופר בשם הגאון מווילנה?
בהסכמת רבי אברהם שמחה מאמצ׳יסלאב לתרגומו העברי של קלמן שולמן נמסרה עדות, באמצעות רבי חיים מוולוז׳ין, על רצונו של הגר״א להנגיש בעברית גם את כתבי יוסף בן מתתיהו, כדי שיסייעו להבנת עניינים היסטוריים הנזכרים בתלמוד ובמדרשים.
דיוק חשוב: זוהי עדות שנמסרה במסורת תלמידיו, ולא חיבור שכתב הגר״א על יוסף בן מתתיהו. אין בכך אישור גורף לכל פרט בכתביו.
דרכנו בבית אליעזר: דברי התורה וחז״ל יובאו במקומם ובכבודם, לצד מקורות ההיסטוריה. תאריך משוער יוצג כמשוער; מספרים עתיקים שלא ניתן לאמת לא יוצגו כוודאות; ואם אין ידיעה על שבטו של אדם או על פרט אחר — נכתוב במפורש שאינו ידוע.
📖 לקריאת המאמר המלא — מקורות המסע ודעת חכמי ישראל ←
המאמר המורחב כולל מקורות חז״ל, ראשונים ואחרונים, והסבר על ההבדל בין יוסף בן מתתיהו לספר יוסיפון.
מפגש היסטורי בשערי ירושלים
אלכסנדר מוקדון יורד מסוסו ומשתחווה לשמעון הצדיק
משלחת הכוהנים יצאה מירושלים מול צבאו של מלך יוון. במקום עימות התחולל מחזה מפתיע, ובית המקדש ניצל מן הסכנה.
העולם העתיק השתנה במהירות. אלכסנדר מוקדון יצא ממקדוניה, הכניע את האימפריה הפרסית והרחיב את שלטונו עד ארצות המזרח. גם ארץ ישראל, שהייתה עד אז תחת שלטון פרס, עמדה לעבור לידי הממלכה היוונית.
חז״ל מספרים שבאותה שעה ביקשו הכותים לנצל את חילופי השלטון ולקבל רשות להחריב את בית המקדש. כאשר נודע הדבר לשמעון הצדיק, הוא לבש בגדי כהונה, יצא מירושלים עם נכבדי העם, והכוהנים הלכו לפניו כשהם נושאים אבוקות.
הסכנהבקשה נגד המקדשהכותים ביקשו לנצל את המלך החדש כדי לפגוע בבית ה׳.
הלילהתהלוכה מירושליםשמעון הצדיק, הכוהנים ונכבדי ישראל יצאו לקראת המחנה היווני.
עם שחרהמלך מכיר את הדמותאלכסנדר ירד מסוסו והשתחווה לפני הכהן הגדול.
אנשי אלכסנדר נדהמו ושאלו מדוע מלך גדול כמותו משתחווה לפני יהודי. אלכסנדר השיב שדמותו של האיש הזה נראית לפניו בשעה שהוא יוצא למלחמה — ובזכותה הוא מנצח. לאחר מכן שאל את שמעון הצדיק ואת מלוויו מדוע באו.
„דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי.”
השיבו לו: האם ייתכן שהבית שבו אנו מתפללים לשלומך ולשלום מלכותך יימסר לאויבים המבקשים להחריבו? אלכסנדר ביקש לדעת מי הם אותם אנשים, וכשהצביעו על הכותים מסר אותם ביד ישראל. כך נהפכה הסכנה להצלה גדולה.
מדוע יצא שמעון הצדיק בבגדי כהונה?
הגמרא דנה כיצד היה מותר לצאת בבגדי כהונה אל מחוץ למקדש. מובאות שתי תשובות: לפי אחת היו אלה בגדים הראויים לבגדי כהונה ולא הבגדים המקודשים עצמם; ולפי האחרת הייתה זו הוראת שעה — „עת לעשות לה׳, הפרו תורתך”.
תחילתה של תקופה חדשה
כיבושי אלכסנדר סימנו את סיום השלטון הפרסי ואת התפשטות התרבות היוונית. בתחילה התאפשר לעם ישראל להמשיך בעבודת המקדש ובחיי התורה, אך במשך הדורות המפגש עם התרבות ההלניסטית נעשה לאחד האתגרים הגדולים של ימי הבית השני.
מחווה מלכותית — וגבול יהודי ברור
פסל לא — שם לדורות
מסורת מאוחרת מוסיפה שלאחר המפגש ביקר אלכסנדר בירושלים והתרשם מהדרו של בית המקדש. הוא ביקש שיציבו במקדש פסל בדמותו, כדי להנציח את שמו. שמעון הצדיק כיבד את המלך, אך הסביר שאין מקום לפסל של אדם בבית ה׳.
במקום הפסל הציע שמעון הצדיק דרך אחרת להנציח את חסדו של המלך: בני הכוהנים שייוולדו באותה שנה ייקראו בשם אלכסנדר. המלך קיבל את ההצעה, ועל פי המסורת מכאן נעשה השם היווני אלכסנדר לשם המצוי גם בקרב יהודים.
כבוד — בלי ויתורשמעון הצדיק מצא דרך לכבד את המלך, ובה בעת שמר בשלמות על קדושת המקדש ועל איסורי התורה.
חסד ליהודי הארץיוסף בן מתתיהו מספר שאלכסנדר התיר ליהודים לחיות על פי חוקי אבותיהם ואף העניק להם הקלה במס בשנת השמיטה.
הבחנה חשובה: המפגש, ההשתחוויה והצלת המקדש מובאים בתלמוד; סיפור הפסל וקריאת בני הכוהנים בשם אלכסנדר הוא מסורת מאוחרת יותר. לכן הבאנו אותו כפרק מסורתי נפרד ולא כחלק מלשון הגמרא.
כ״ה בטבת — יום הצלת המקדש
במסכת יומא ובמגילת תענית מתואר כ״ה בטבת כ„יום הר גריזים”, יום שאין מספידים בו. ביום זה התהפכה מזימת הכותים, ובמקום שבית המקדש יימסר בידם — ניתנה לישראל הרשות להיפרע מהם. בימי חז״ל נזכר היום כיום שמחה על הצלת המקדש.
נקודה למחשבה: שמעון הצדיק לא יצא לקראת הצבא בכוח הזרוע, אלא בכוחה של קדושה, תפילה והנהגה אמיצה. המפגש מלמד שגם מול מלכות אדירה עשוי כבוד התורה לשנות את המציאות.
מקורות מרכזיים: תלמוד בבלי, יומא סט ע״א; מגילת תענית, כ״ה בטבת; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא. סיפור הפסל והשם מובא במסורות מאוחרות. התמונה היא המחשה אמנותית.
מסירת התורה לדור הבא
אנטיגנוס איש סוכו: לעבוד את ה׳ שלא על מנת לקבל פרס
תלמידו של שמעון הצדיק העמיד יסוד עמוק בעבודת ה׳: לא לקיים מצוות כעסקה המחפשת תמורה, אלא מתוך אהבה, נאמנות ויראת שמים.
לאחר תקופתו של שמעון הצדיק עברה מסורת התורה לאנטיגנוס איש סוכו. מעט מאוד ידוע לנו על חייו, אך מאמר אחד שמסר נעשה לאבן יסוד במחשבת ישראל. דווקא בתקופה שבה התרבות היוונית הדגישה הישגים, כבוד ותועלת אישית, לימד אנטיגנוס שעבודת ה׳ אינה מסחר.
„אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס; וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.”משנה, אבות א, ג
אנטיגנוס לא שלל את השכר המובטח לאדם על מעשיו הטובים. הוא ביקש להגביה את כוונת האדם: לעשות את רצון הבורא מפני שזהו הטוב והאמת, ולא רק משום השאלה „מה אקבל בתמורה?”. בן נאמן אינו מודד כל מעשה של אהבה לפי הרווח שייצא לו.
לא עסקההמצווה אינה תשלום שמטרתו להשיג רווח אישי.
עבודה מאהבההקשר עם ה׳ נבנה מתוך נאמנות, הכרת הטוב ורצון לעשות את הישר.
מורא שמיםהאהבה אינה מבטלת יראה, אחריות ותחושת עמידה לפני הבורא.
מה פירוש „פרס”?
„פרס” הוא תמורה או מתנה הניתנת לאדם בעבור פעולתו. אנטיגנוס מלמד שלא להפוך את המצוות לכלי להשגת תמורה, אלא לעבוד את ה׳ מפני שהוא אדון הכול ומתוך אהבת הטוב.
האם אסור לקוות לשכר?
לא. התורה עצמה מזכירה פעמים רבות שכר וברכה. הדרכתו של אנטיגנוס עוסקת במדרגה הפנימית: גם כאשר השכר אינו נראה, ואף כאשר הדרך קשה, האדם נשאר נאמן משום שהמצווה אמת.
כאשר משפט עמוק נשמע בלי הסבר: באבות דרבי נתן מסופר ששניים מתלמידיו, צדוק ובייתוס, שמעו את דבריו והסיקו בטעות שאין שכר ואין תחיית המתים. לפי מסורת זו, הבנה משובשת של דברי הרב תרמה להיווצרותן של קבוצות שסטו ממסורת התורה. אין זו כוונתו של אנטיגנוס: הוא לימד לעבוד שלא בשביל השכר — לא שאין שכר.
תורה למעשה: כשאדם מתפלל, נותן צדקה או עוזר לאחר, ראוי שלא ישאל רק „מה ייצא לי מזה?”. המעשה נעשה טהור יותר כשהוא נובע מאהבה, מאחריות ומרצון לעשות נחת רוח לבורא.
מקורות מרכזיים: משנה אבות א, ג; אבות דרבי נתן, נוסח א, פרק ה. התיארוך לתקופה זו הוא משוער; התמונה היא המחשה אמנותית.
משימה מלכותית תחת לחץ
שבעים ושניים זקנים תרגמו את התורה — וכולם שינו בדיוק אותם דברים
תלמי המלך הושיב את חכמי ישראל בחדרים נפרדים ודרש מהם לתרגם את התורה ליוונית. כל אחד עבד לבדו, אך תשובותיהם יצאו מכוונות זו לזו.
לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון נחלקה ממלכתו בין מצביאיו. ארץ ישראל עברה לתקופה תחת שלטון בית תלמי שבמצרים, ואלכסנדריה נעשתה מרכז חשוב של תרבות, מסחר וחכמה יוונית. יהודים רבים חיו בעיר, והשפה היוונית הלכה והתפשטה.
חז״ל מספרים שתלמי המלך כינס שבעים ושניים מזקני ישראל. הוא לא גילה להם מראש את מטרת הכינוס, הכניס כל אחד מהם לבית נפרד ואמר לכל אחד: „כתבו לי תורת משה רבכם”. המלך ביקש לבחון אם התרגומים יהיו זהים או אם ימצא ביניהם סתירות.
שבעים ושניים זקניםחכמים גדולים נבחרו לשאת באחריות הכבדה לתרגום התורה.
שבעים ושניים חדריםכל זקן הושם לבדו, בלי יכולת להתייעץ עם חבריו.
תרגום אחדהקב״ה נתן בלב כולם עצה אחת, והשינויים שעשו היו מכוונים זה לזה.
„ונתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת.”תלמוד בבלי, מגילה ט ע״א
הזקנים ידעו שתרגום מילולי של פסוקים מסוימים עלול להביא את המלך להבנה מוטעית או לטענה נגד התורה. לכן שינו בכמה מקומות את הניסוח, בלי לשנות את אמונת התורה. הנס היה שכל אחד מהם בחר באותם שינויים אף שלא ידעו מה כתבו האחרים.
מן השינויים שעשו הזקנים
הגמרא מונה שורה של מקומות שבהם התאימו את הניסוח כדי למנוע טעות:
„אלוהים ברא בראשית”כדי שהקורא לא יטעה לחשוב ש„בראשית” הוא שם של כוח שברא את האלוהים.
„אעשה אדם בצלם ובדמות”בלשון יחיד, כדי שלא יתפרש כאילו כמה רשויות השתתפו בבריאת האדם.
„זכר ונקבה בראו”ניסוח שנועד למנוע הבנה מוטעית של לשון הרבים בפסוק.
„נושא בני אדם”במקום ביטוי שהיה עלול להישמע מזלזל או לעורר את כעסו של המלך.
אם אירע נס — מדוע היום נחשב קשה?
הנס הציל את חכמי ישראל מן המלכודת, אך עצם תרגום התורה לשפה זרה עורר חשש: מילים אפשר לתרגם, אולם עומק הלשון, הרמזים ופירושי התורה אינם עוברים בשלמות משפה לשפה. מעתה היה הטקסט הקדוש פתוח גם למי שאינו מכיר את מסורת פירושו.
האם השפה היוונית עצמה פסולה?
לא. המשנה אף מכירה ביופייה המיוחד של היוונית בהקשרים מסוימים. הקושי היה בתרגום שנעשה בציווי מלכותי ותחת סכנת סילוף, ובהפרדת התורה שבכתב מן התורה שבעל פה שמסבירה אותה.
ח׳ בטבת — חושך בעולםבמסורת ימי הצום נזכר ח׳ בטבת כיום שבו נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך. במסכת סופרים נאמר שהיום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, מפני שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם בשלמותה.
נקודה למחשבה: אפשר להעביר את מילות התורה לשפה אחרת, אך כדי להבין את נשמתה זקוקים למסורת, ללימוד ולחכמי התורה. תרגום עשוי לפתוח שער — אך אינו יכול להחליף את המקור.
מקורות מרכזיים: תלמוד בבלי, מגילה ט ע״א–ע״ב; מסכת סופרים א, ז; שולחן ערוך, אורח חיים תק״פ. התמונה היא המחשה אמנותית.
שני מנהיגים — תורה אחת
יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן: הבית היהודי נעשה בית מדרש ובית חסד
הזוג הראשון הנהיג את ישראל בשתי זרועות משלימות: הנהגת התורה והדין, לצד פתיחת הבית לחכמים, לעניים ולאורחים.
לאחר אנטיגנוס איש סוכו החלה תקופה חדשה במסירת התורה: תקופת הזוגות. בראש העם עמדו שני חכמים יחד — האחד נשיא והשני אב בית הדין. כך התחברה הנהגה ציבורית רחבה עם אחריות לבית הדין ולפסיקת ההלכה.
הראשון שבזוגיוסי בן יועזר איש צרדה — נשיאעמד בראש הנהגת החכמים. חז״ל כינו אותו „חסיד שבכהונה”.
השני שבזוגיוסי בן יוחנן איש ירושלים — אב בית דיןעמד בראש בית הדין ולצד הנשיא נשא באחריות למסירת התורה.
שניהם דיברו על הבית, אך כל אחד האיר צד אחר שלו. יוסי בן יועזר ביקש להפוך את הבית למקום של תורה; יוסי בן יוחנן ביקש לפתוח אותו לפני העניים והאורחים. יחד הם מלמדים שהבית היהודי השלם מחבר תורה וחסד.
יוסי בן יועזר איש צרדה אומר:„יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.”משנה אבות א, ד
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:„יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה...”משנה אבות א, ה
בית ועד לחכמיםלא רק לבוא אל החכם, אלא ליצור בבית אווירה שבה דברי תורה נשמעים ונלמדים.
לשתות בצמאלשמוע תורה בענווה, בתשוקה וברצון לקבל — כאדם הצמא למים.
פתוח לרווחהלתת לאורח ולעני תחושה שאינם זרים, אלא חלק מבני הבית.
מה פירוש „מתאבק בעפר רגליהם”?
הביטוי מתאר תלמיד היושב סמוך לרגלי החכמים, גם אם עולה אבק מן הדרך או מן הרצפה. המסר הוא להתקרב אל חכמי התורה בענווה, להתאמץ להיות במחיצתם ולא להירתע מן הקושי.
כיצד להבין „אל תרבה שיחה עם האשה”?
המשנה ממשיכה: „באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו”. אין כאן זלזול באשה או איסור על שיחה נכונה בין בני זוג. חז״ל מזהירים מפני ריבוי שיחה בטלה וקלות ראש העלולים להסיח מן התורה ולפגוע בגבולות הצניעות. שלום הבית, הקשבה ושיחה מכבדת הם בוודאי יסודות חשובים; האזהרה עוסקת בשיחה שאינה ראויה ובפריצת גבולות.
יוסי בן יועזר — נאמנות עד הרגע האחרוןבמדרש מסופר שיוסי בן יועזר הובל להריגה בימי הגזרות. אפילו אז נשאר נאמן לתורה והשיב בשלווה לקרובו שלעג לו. דבריו חדרו ללבו של הלה והביאוהו לתשובה. מסירות נפשו המחישה בחייו את מה שלימד: להיות דבוק בחכמים ובתורה גם בשעה הקשה ביותר.
תורה למעשה: בית יהודי אינו נמדד רק ביופיו, אלא במה שנכנס אליו ומה שיוצא ממנו: האם נשמעים בו דברי תורה, האם אורח מתקבל בו בחום, והאם אדם נזקק מרגיש בו כבן בית.
מקורות מרכזיים: משנה אבות א, ד–ה; משנה חגיגה ב, ב; משנה סוטה ט, ט; בראשית רבה סה, כב. התיארוך משוער; התמונה היא המחשה אמנותית.
הקרע מתחיל מבפנים
התרבות היוונית נכנסת לירושלים — וההתיוונות משנה את פני העיר
הגזירות עדיין לא החלו. תחילה הגיעה ההבטחה להתקדמות, מעמד וכבוד — וחלק מיהודי ירושלים ביקשו להידמות לעולם היווני.
במשך שנים הייתה ארץ ישראל תחת שלטון בית תלמי שבמצרים. לאחר מאבקים בין הממלכות היווניות עברה הארץ לידי בית סלווקוס, שמרכזו בסוריה. אלה היו מלכים נכרים ממוצא יווני־מקדוני, ואינם שייכים לשבטי ישראל.
השלטון התלמימלכי מצרים שלטו בארץ לאחר חלוקת ממלכת אלכסנדר.
השלטון הסלווקיבסביבות שנת 200 לפנה״ס עברה הארץ למלכי יוון־סוריה.
השינוי הגדול לא התרחש ביום אחד. השפה היוונית, המסחר, האמנות, הלימודים ושיטות הממשל כבר היו מוכרים. רבים השתמשו בחכמה ובשפה לצורכי החיים בלי לעזוב את התורה. אולם קבוצה אחרת ביקשה לשנות את הזהות היהודית עצמה ולהפוך את ירושלים לעיר יוונית לכל דבר.
ירושלים של תורה
- בית המקדש במרכז חיי העם
- מסורת האבות ומצוות התורה
- בתי מדרש, כהונה וגמילות חסדים
- זהות יהודית שאינה תלויה בשלטון
משיכת העולם היווני
- שמות, לבוש ושפה יווניים
- חתירה למעמד בין אומות העולם
- גימנסיון ותחרויות בסגנון יוון
- הצגת התורה כמנהג ישן שיש להחליפו
אחד הצעדים החריפים היה מאבקו של יהושע, אחיו של הכהן הגדול חוניו, על משרת הכהונה הגדולה. הוא אימץ את השם היווני יאסון, הציע למלך סכומי כסף והבטיח להפוך את ירושלים לעיר בעלת מוסדות יווניים. כך נעשתה הכהונה הגדולה, שאמורה הייתה לעבור בקדושה ובמסורת, למשרה שניתן לקנות מן השלטון.
„ויבנו בית מערומים בירושלים כמשפטי הגויים.”ספר חשמונאים א, פרק א — בתרגומים שונים מכונה המקום גימנסיון
הגימנסיון הוקם סמוך למרכז העיר. הצעירים נמשכו לתחרויות ולכבוד שהעניק העולם היווני, ואף מן הכוהנים היו שעזבו את עבודתם כדי להשתתף באירועים. המאבק כבר לא היה רק בין יהודים ליוונים — אלא בתוך החברה היהודית: מהי קדמה, ועד היכן אפשר ללמוד מן העולם בלי לאבד את הנשמה?
האם כל שימוש בחכמה היוונית הוא התיוונות?
לא. חז״ל הכירו בערכן של ידיעות ושפות כאשר הן משמשות לדבר טוב ואינן באות במקום התורה. ההתיוונות הייתה ניסיון להידמות לגויים מתוך ביטול הברית, המצוות והזהות היהודית. ההבדל אינו רק במה שלומדים, אלא מי מנהיג את החיים ומה נשאר במרכזם.
כיצד הגיעה הכהונה הגדולה למאבק פוליטי?
השלטון הזר הבין שלכהן הגדול השפעה עצומה על ירושלים. מועמדים מתחרים הציעו למלך כסף והבטחות בתמורה למינוי. התערבות זו החלישה את קדושת התפקיד, העמיקה את המחלוקת וסללה דרך להשתלטות ישירה על המקדש.
השלב הבא: מהשפעה לכפייהבתחילה ביקשו המתיוונים לשנות את ירושלים מרצונם. אך כאשר גבר המאבק על השלטון והמלך אנטיוכוס הרביעי נקלע למלחמות ולמשבר, התרבות היוונית הפכה מכלי פיתוי למערכת של גזירות: שבת, ברית מילה, לימוד תורה ועבודת המקדש עמדו להיאסר.
נקודה למחשבה: סכנה לזהות אינה מתחילה תמיד בגזירה גלויה. לפעמים היא נכנסת דרך הרצון להיראות מתקדם, מקובל ודומה לכולם. אפשר ללמוד חכמה מן העולם — אך אסור שהכלי יהפוך לאדון והאור החיצוני יכבה את אור התורה.
מקורות מרכזיים: ספר חשמונאים א, א; ספר חשמונאים ב, ד; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב. התיארוך בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
המלחמה עוברת אל הנשמה
ספרי התורה נשרפים — ויהודים ממשיכים ללמוד בסתר
אנטיוכוס לא הסתפק בשלטון מדיני. הוא ביקש לעקור את הברית, לאסור את המצוות ולהפוך את בית המקדש למרכז של עבודה זרה.
אנטיוכוס הרביעי, שכינה את עצמו „אפיפנס”, מלך על הממלכה הסלווקית בשנים 175–164 לפנה״ס. הוא היה שליט נכרי ממוצא יווני־מקדוני ואינו שייך לשבטי ישראל. מאבקי הכוח בירושלים והמרידות נגד שלטונו נתנו לו עילה להתערב בחיי העם ולכפות מדיניות קשה.
המטרה לא הייתה רק ניצחון צבאי: הגזירות פגעו דווקא במצוות המבדילות את ישראל מן העמים. המלך ביקש ליצור אחידות בממלכתו ולהחליש את הנאמנות לתורה.
שליחים נשלחו לערים ולכפרים. ספרי תורה נמצאו, נקרעו ונשרפו; נאסר לקיים שבתות ומועדים; ברית המילה הוצאה אל מחוץ לחוק; והיהודים נדרשו לאכול מאכלות אסורים ולהקריב לעבודה זרה. מי שהתעקש לקיים את התורה סיכן את חייו.
📜לימוד התורהספרים נשרפו והמלמדים נרדפו.
🕯️שמירת השבתהשבת והמועדים נאסרו.
👶ברית המילההברית בגוף הפכה לעבירה בעיני השלטון.
🏛️עבודת המקדשהקרבנות פסקו והמקדש חולל.
„לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ.”מתפילת „על הנסים” לחנוכה
בירושלים נשדד בית המקדש ונפסקה עבודת התמיד. על המזבח הוקם שיקוץ, ובכ״ה בכסלו הוקרבו עליו קרבנות לעבודה זרה. העיר הקדושה, שהייתה לב חיי התורה, נעשתה למקום של פחד ופיקוח.
תחילהמאבק פנימי בירושליםהכהונה הגדולה נעשתה כלי במאבקי כוח ובקניית השפעה מן המלך.
לאחר מכןביזת המקדשאוצרות נלקחו, עבודת הקודש נפגעה וירושלים דוכאה.
בשנת 167 לפנה״ס בקירובגזירות על המצוותהשלטון דרש לעזוב את התורה ולאמץ את פולחן הממלכה.
מדוע נאסרו דווקא שבת, מילה ותורה?
אלה יסודות המעצבים זהות יהודית בכל מקום ובכל דור: התורה מלמדת את רצון ה׳, השבת מעידה שהעולם נברא, וברית המילה חותמת את הברית בגוף. עקירתם הייתה ניסיון להפוך את ישראל לעם ככל העמים.
כיצד שמרו יהודים על המצוות?
רבים ברחו למדבר, למערות ולכפרים מרוחקים; אחרים הסתירו ספרים ולמדו בחשאי. משפחות קיימו ברית מילה ושמרו שבת למרות הסכנה. ההתנגדות התחילה בבתים ובקהילות עוד לפני שקם צבא החשמונאים.
מסירות הנפש של האם ושבעת בניה
בספר חשמונאים ב ובדברי חז״ל מסופר על אם ושבעת בניה שסירבו להשתחוות לעבודה זרה. בזה אחר זה בחרו למסור את נפשם ולא להפר את אמונתם. המסורות שונות בפרטים, אך המסר אחד: המלך שלט בגוף — ולא הצליח לשלוט בנשמה.
הגזירה שהדליקה את המרדככל שהרדיפות החריפו, הלכה וגברה ההכרה שאי אפשר עוד להסתתר בלבד. כאשר שליחי המלך הגיעו למודיעין ודרשו להקריב לעבודה זרה, מתתיהו הכהן ובניו עתידים היו להשמיע את הקריאה שתשנה את ההיסטוריה.
נקודה למחשבה: היוונים ביקשו לשרוף את ספר התורה, אך יהודים נשאו אותה בלבם. כאשר האמונה עוברת מן הספר אל החיים, גם שלטון חזק אינו יכול למחוק אותה.
מקורות מרכזיים: ספר חשמונאים א, פרקים א–ב; ספר חשמונאים ב, פרקים ו–ז; תלמוד בבלי, גיטין נז ע״ב; נוסח „על הנסים”. התיארוך בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
הרגע שבו הפחד הפך לאומץ
במודיעין נשמעה הקריאה ששינתה את ההיסטוריה
שליחי אנטיוכוס דרשו מן היהודים לעבוד עבודה זרה. מתתיהו הכהן סירב, קרא לנאמני התורה ללכת אחריו — ומרד החשמונאים יצא לדרך.
לאחר שגזירות אנטיוכוס הגיעו לכל עיר וכפר, הגיעו שליחי המלך גם למודיעין. הם הקימו במה ודרשו מן התושבים להקריב עליה לעבודה זרה. דווקא שם, במקום קטן בהרי יהודה, קם אדם מבוגר והכריז שיש גבול לציות לשלטון: כאשר המלך דורש לעקור את התורה — היהודי אינו יכול לשתוק.
מאיזה שבט היה מתתיהו? ספר מקבים א מתאר אותו כמתתיהו בן יוחנן בן שמעון, כהן מבני יהויריב. הכהנים הם מצאצאי אהרן הכהן ומשבט לוי. משפחתו נודעה לימים בשם החשמונאים.
נציגי המלך פנו אל מתתיהו כמנהיג מכובד והבטיחו לו כבוד, כסף ומעמד אם יהיה הראשון לציית. מתתיהו השיב בפומבי שגם אם כל העמים יישמעו למלך, הוא ובניו ימשיכו ללכת בברית אבותיהם. לא הייתה זו התפרצות רגעית בלבד, אלא הכרעה ברורה: נאמנות לתורה קודמת לטובות ההנאה שמציע השלטון.
„כָּל הַמְקַנֵּא לַתּוֹרָה וְעוֹמֵד בַּבְּרִית — יֵצֵא אַחֲרָי.”על פי ספר מקבים א, פרק ב
כאשר יהודי מתיוון ניגש להקריב על הבמה, התפרץ העימות. מתתיהו פגע במקריב ובשליח המלך, הרס את הבמה וברח עם בניו אל ההרים. רבים מן המבקשים לשמור תורה ומצוות עזבו את רכושם והצטרפו אליהם. כך הפכה מחאה מקומית לתנועה של התנגדות.
יוחנןכונה גדי
שמעוןכונה תרסי
יהודהכונה המקבי
אלעזרכונה חורן
יונתןכונה חפוש
במודיעיןסירוב פומבימתתיהו דוחה את הצעת השלטון ומסרב להקריב לעבודה זרה.
מיד לאחר מכןהיציאה להריםמתתיהו, בניו ונאמני התורה עוזבים את העיר ומתארגנים למאבק.
בהמשךהמרד מתרחבהמורדים עוברים ביישובים, הורסים במות ומחזקים את שומרי המצוות.
בתחילת הדרך אירע אסון קשה: קבוצת יהודים שהסתתרה במערות הותקפה בשבת וסירבה להילחם, ורבים נהרגו. בעקבות זאת קבעו מתתיהו ואנשיו שאם האויב תוקף בשבת, יש להתגונן כדי שלא יושמד העם. ההכרעה הזאת אפשרה למרד להמשיך ולהתחזק.
האם „חשמונאי” היה שם משפחה?
מקור הכינוי אינו מוסכם לחלוטין. במסורת התקבע השם „בית חשמונאי” כשמה של משפחת מתתיהו ובניו. במקורות קדומים הוא משמש לציון המשפחה והשושלת שקמה ממנה.
מה פירוש הכינוי „מקבי”?
זה היה כינויו של יהודה בן מתתיהו. הוצעו לו הסברים שונים, ובהם קשר למילה „מקבת” — פטיש. במסורת נפוץ גם לראות בו רמז לראשי התיבות „מי כמוך באלים ה׳”, אך אין ודאות שזה מקורו ההיסטורי.
כיצד מרד קטן הצליח להתפתח?
החשמונאים הכירו את ההרים, נעו בקבוצות קטנות וזכו לתמיכת יהודים שנמאס להם מן הגזירות ומן ההתיוונות הכפויה. מעל הכול עמדה תחושת שליחות: המאבק לא נועד רק לעצמאות מדינית, אלא להצלת התורה ועבודת המקדש.
האב מסר את ההנהגה לבניומתתיהו הנהיג את ראשית המרד זמן קצר. לפני מותו חיזק את בניו, הורה להם להיות קנאים לתורה, הצביע על שמעון כאיש עצה ועל יהודה המקבי כמפקד המלחמה. מכאן עתיד יהודה להוביל את הקרבות הגדולים בדרך לירושלים.
נקודה למחשבה: לפעמים שינוי גדול מתחיל מאדם אחד שמסרב לומר „אין מה לעשות”. מתתיהו לא ידע כיצד יסתיים המאבק, אך ידע על מה אסור לוותר.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ב; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב; תפילת „על הנסים”. התיארוך והכינויים בקירוב ובהתאם לנוסחאות המקורות; התמונה היא המחשה אמנותית.
מעטים מול צבא גדול
המורדים יצאו מן ההרים — ושמו של יהודה החל לעורר פחד
לאחר מות מתתיהו קיבל יהודה המקבי את הפיקוד. באמונה, בתעוזה ובהיכרות עם הרי יהודה הוא הפך קבוצה קטנה לכוח שהממלכה הסלווקית כבר לא יכלה להתעלם ממנו.
מתתיהו הכהן הניח את היסוד למרד, אך לא זכה לראות את התפתחותו. לפני מותו חיזק את בניו, הצביע על שמעון כאיש העצה ועל יהודה המקבי כמפקד המלחמה. יהודה קיבל לידיו כוח קטן, חסר ציוד וניסיון מול צבא ממלכתי — אך חדור אמונה ומטרה.
מאיזה שבט היה יהודה המקבי? יהודה היה בנו של מתתיהו הכהן מבני יהויריב. כבן למשפחת כהנים הוא מצאצאי אהרן ומשבט לוי. הוא לא היה מלך בשלב זה, אלא מפקד המרד ומנהיג הלוחמים.
יהודה הבין שאין ביכולתו להתמודד עם הסלווקים בשדה פתוח לפי כללי המלחמה שלהם. אנשיו הכירו את הדרכים הצרות, ההרים והמעברים. הם נעו במהירות, הפתיעו כוחות גדולים מהם וחזרו אל ההרים. לצד המאבק הצבאי הם חיזקו את קיום המצוות והחזירו ביטחון ליהודים שנרדפו.
⛰️היכרות עם השטחמעברים צרים והרים צמצמו את יתרון הצבא הגדול.
🛡️אחדות ואמונההלוחמים ידעו שהם נאבקים על התורה ועל המקדש.
⚡מהירות והפתעההכוח הקטן פגע בזמן ובמקום שלא ציפו לו.
„כִּי לֹא בְּרֹב חַיִל נִצָּחוֹן הַמִּלְחָמָה, וּמִן הַשָּׁמַיִם הַגְּבוּרָה.”על פי ספר מקבים א, פרק ג
הניצחון הראשוןאפולוניוס וצבא שומרוןאפולוניוס יצא בראש כוח גדול להילחם במורדים. יהודה תקף, הכוח הובס, והוא לקח את חרבו של אפולוניוס והשתמש בה בהמשך מלחמותיו.
במעלה בית חורוןסירון מפקד הצבאסירון ביקש לעשות לו שם ולדכא את המרד. יהודה ניצל את המעבר ההררי, עודד את אנשיו שלא לפחד מן הרבים והביס את הכוח הסלווקי.
הניצחונות הראשונים לא סיימו את המלחמה, אך שינו את התמונה. שמו של יהודה יצא בין העמים, המורדים צברו ביטחון ותומכים חדשים, ואפילו אנטיוכוס שמע על המתרחש. המרד כבר לא נראה כהתקוממות מקומית שאפשר לדכא בקלות.
מדוע מכנים אותו „יהודה המכבי” או „המקבי”?
בספר מקבים זהו כינויו של יהודה. הוצעו פירושים שונים: קשר למילה „מקבת”, כלומר פטיש, או רמז לראשי התיבות „מי כמוך באלים ה׳”. מקור הכינוי אינו מוכרע בוודאות, ולכן נכון להציג את ההסברים כמסורות והשערות.
מה היה סוד הניצחון בבית חורון?
הדרך לבית חורון עוברת במעלה הררי צר. כוח גדול מתקשה לפרוס בו את מלוא עוצמתו, ואילו קבוצה קטנה המכירה את השטח יכולה להפתיע ולפעול במהירות. יהודה חיבר את היתרון הזה עם רוח לחימה ואמונה.
האם כבר הוקמה אז ממלכת החשמונאים?
לא. בשלב זה היה זה מרד להצלת התורה והעם מגזירות אנטיוכוס. המדינה החשמונאית והשלטון העצמאי התפתחו רק בהמשך, לאחר שנים של קרבות ומאבקים מדיניים.
הצבא הסלווקי נערך למערכה גדולהאחרי תבוסות אפולוניוס וסירון הבינו ראשי הממלכה שכוח קטן לא יספיק. ליסיאס שלח צבא גדול בפיקוד גורגיאס וניקנור. היעד הבא היה מחנה אמאוס — ושם עתיד יהודה המקבי לבצע אחד המהלכים המפתיעים במרד.
נקודה למחשבה: יהודה לא התעלם מחולשת כוחו; הוא ידע אותה היטב. דווקא מתוך ההכרה במגבלות בחר בדרך הנכונה, חיזק את אנשיו ופעל בחכמה. אמונה אינה מחליפה השתדלות — היא נותנת לה כיוון וכוח.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, סוף פרק ב ופרק ג; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב; תפילת „על הנסים”. התיארוך בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
הצבא יצא לחפש אותם — והמחנה נשאר חשוף
יהודה הפך את המארב של גורגיאס למלכודת נגדו
הסלווקים תכננו לפשוט בלילה על מחנה החשמונאים. יהודה גילה את התוכנית, נעלם מן המקום ותקף עם שחר את בסיס האויב באמאוס.
הניצחונות על אפולוניוס וסירון הוכיחו שהמרד אינו חולף. ליסיאס, שהופקד על ענייני הממלכה, שלח ליהודה כוח גדול בפיקוד תלמי, ניקנור וגורגיאס. הצבא חנה ליד אמאוס שבשפלה, במקום שממנו היה אפשר לעלות אל הרי יהודה ולדכא את המורדים.
מי הנהיג את החשמונאים? יהודה המקבי היה בנו של מתתיהו הכהן מבני יהויריב. הוא השתייך למשפחת כהנים, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. בתקופה הזאת לא היה מלך, אלא מפקד המרד ומנהיג הלוחמים.
הסלווקים היו בטוחים בניצחונם עד כדי כך שלפי ספר מקבים הגיעו עמם סוחרים, שנועדו לקנות את השבויים היהודים לעבדים. מנגד התכנסו יהודה ואנשיו במצפה, התפללו, צמו וביקשו רחמים. הם ידעו שהמערכה אינה רק על שטח, אלא על האפשרות לחיות כיהודים.
3,000אנשים עם יהודה בשפלה, לפי ספר מקבים
5,000רגלים שגורגיאס הוציא לפשיטת הלילה
1,000פרשים מובחרים שנלוו אליו
גורגיאס יצא בלילה עם כוח מובחר כדי להפתיע את מחנה יהודה. מורי דרך מן המצודה בירושלים הובילו אותו אל ההרים. אך יהודה שמע על התוכנית, פינה את המחנה ויצא במסלול אחר אל הצבא העיקרי שנשאר באמאוס. כאשר גורגיאס הגיע, מצא מחנה ריק והסיק בטעות שהמורדים ברחו.
שלב אפשיטת הלילהגורגיאס עולה אל ההרים כדי להפתיע את מחנה החשמונאים.
שלב בהמחנה מתפנהיהודה מקדים לצאת ומשאיר את גורגיאס לחפש אותו במקום הלא נכון.
שלב גהופעה עם שחרהחשמונאים מופיעים בשפלה מול המחנה הסלווקי שנותר ללא כוח המחץ.
שלב דהמחנה נכבשהאויב נס, המחנה נלקח והעשן הנראה מרחוק שובר את רוח הכוח החוזר.
„אַל תִּירְאוּ מֵהֲמוֹנָם... זִכְרוּ אֵיךְ נוֹשְׁעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּיַם סוּף.”על פי דברי יהודה בספר מקבים א, פרק ד
עם אור הבוקר הופיע יהודה בשפלה. ספר מקבים מדגיש שאנשיו לא היו מצוידים במגינים ובחרבות כפי שרצו. למרות זאת תקפו את המחנה, הניסו את הכוח שנשאר בו והעלו חלקים ממנו באש. יהודה הורה לאנשיו שלא למהר לקחת שלל כל עוד גורגיאס עלול לחזור.
כששב גורגיאס מן ההרים ראה את עשן המחנה. מצד אחד ניצבו החשמונאים ערוכים, ומצד אחר מחנהו עלה באש. אנשיו נשברו ונסוגו. הניצחון העניק למורדים נשק, ציוד וביטחון — ובעיקר הוכיח שמחשבה, תזמון ואמונה מסוגלים לצמצם פער עצום בכוח.
האם יהודה השאיר מדורות כדי להטעות את גורגיאס?
בסיפורים עממיים מופיע לעיתים תיאור של מדורות שהושארו במחנה. ספר מקבים א עצמו מדגיש שיהודה שמע על התוכנית, יצא מן המחנה ותקף את הכוח באמאוס בזמן שגורגיאס חיפש אותו בהרים. לכן במאמר נשארנו עם הפרטים המפורשים במקור.
מדוע אמאוס הייתה מקום חשוב?
אמאוס שכנה בשפלה, סמוך לדרכים העולות אל הרי יהודה וירושלים. היא התאימה לריכוז צבא גדול ואספקה, וממנה ביקשו הסלווקים לחדור אל מרכז ההתקוממות.
האם המספרים ודאיים?
אלה המספרים שמוסר ספר מקבים א. כמו בתיאורי קרבות עתיקים אחרים, יש חוקרים הסבורים שמספרי הצבאות הוגדלו. משום כך הם מוצגים כאן במפורש כנתוני המקור ולא כמדידה מודרנית ודאית.
הדרך לירושלים עדיין לא נפתחהאחרי אמאוס ניסה ליסיאס פעם נוספת לעצור את יהודה, הפעם באזור בית צור. גם שם ניצחו החשמונאים — ואז הגיע הרגע שאליו התפללו: העלייה לירושלים, טיהור בית המקדש וחנוכת המזבח.
נקודה למחשבה: גורגיאס היה חזק יותר, אבל יהודה הבין את כוונתו ולא פעל מתוך בהלה. גבורה איננה רק כוח; היא היכולת לשמור על אמונה, לראות את התמונה ולפעול ברגע הנכון.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ג פסוקים ל״ח–ס׳ ופרק ד פסוקים א׳–כ״ה; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב. התאריך והמספרים מובאים בקירוב ובהתאם למקור העתיק; התמונה היא המחשה אמנותית.
לאחר אמאוס — המערכה המכריעה על הדרך לעיר הקודש
ליסיאס נסוג, ויהודה נשא את עיניו אל המקדש
צבא סלווקי גדול עלה מדרום כדי למחוץ את המרד. בבית צור ניצלו החשמונאים את ההרים, עמדו באומץ — ופתחו את הדרך לירושלים.
התבוסה באמאוס זעזעה את השלטון הסלווקי. ליסיאס הבין שכוחות מקומיים אינם מספיקים ויצא למערכה חדשה. הפעם נבחרה דרך הדרום: הצבא התקדם מכיוון אדום לעבר בית צור, מבצר הררי ששמר על הדרך העולה אל ירושלים.
מאיזה שבט היה יהודה המקבי? יהודה היה בנו של מתתיהו הכהן מבני יהויריב. משפחתו הייתה ממשפחות הכהונה, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. בשלב זה יהודה היה מפקד המרד, ולא מלך.
ספר מקבים מתאר פער עצום בין המחנות: שישים אלף רגלים וחמשת אלפים פרשים אצל ליסיאס, מול עשרת אלפים אצל יהודה. כמו במספרים אחרים בספרות המלחמה העתיקה, קשה לאמת את היקפם המדויק; אך המקור מבקש להמחיש עד כמה נראתה המערכה בלתי אפשרית.
בית צורמבצר גבוה על הדרך הדרומית לירושלים
ליסיאסהממונה הסלווקי שניסה לעצור את המרד
יהודהמפקד החשמונאים וכהן משבט לוי
„סְגֹר נָא אֶת הַמַּחֲנֶה הַזֶּה בְּיַד עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל... וִיהַלְלוּךָ כָּל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ.”על פי תפילת יהודה, ספר מקבים א, פרק ד
לפני הקרב התפלל יהודה והזכיר את ישועות ישראל בימי דוד ויהונתן. לאחר מכן יצאו אנשיו למערכה. הקרקע ההררית צמצמה את יתרון הפרשים והמספרים, והאומץ של החשמונאים הכריע את ההתנגשות. לפי ספר מקבים נפלו מאנשי ליסיאס כחמשת אלפים.
שלב ראשוןעלייה מדרוםליסיאס מתקדם בכוח גדול אל בית צור כדי לפתוח דרך אל לב יהודה.
שלב שניעמידה במעבריהודה ואנשיו מנצלים את ההרים ואינם מאפשרים לצבא לפרוס את מלוא כוחו.
שלב שלישינסיגת ליסיאסהמפקד הסלווקי רואה את נחישות המורדים ושב לאנטיוכיה לגייס כוח חדש.
הניצחון בבית צור היה שונה מן הניצחונות הראשונים. כעת לא רק ניצלה קבוצת המורדים, אלא נפתחה בפניה הדרך אל מרכז חיי האומה. יהודה לא פנה לחגיגות ולא ביקש לעצמו ארמון. הוא אמר לאחיו: „הנה ניגפו אויבינו — נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו”.
מדוע בית צור הייתה נקודה חשובה?
בית צור שכנה על הר גבוה מדרום לירושלים ושלטה על דרך ההר. צבא שעלה מדרום נאלץ לעבור באזור, ולכן מי שהחזיק בו יכול היה להגן על יהודה או לפתוח את הדרך לעיר הקודש.
האם זה היה הקרב האחרון נגד הסלווקים?
לא. לאחר טיהור המקדש המשיכו המלחמות עוד שנים, וליסיאס אף חזר עם צבא גדול ופילים. קרב בית צור המתואר כאן היה הניצחון שאפשר את העלייה לירושלים וחידוש העבודה במקדש.
מדוע התפלל יהודה לפני המערכה?
יהודה לא ראה בניצחון תוצאה של כוחו בלבד. תפילתו מחברת את הקרב לישועות הקדומות של ישראל ומבטאת שהמאבק נועד לשמור את הברית, התורה והמקדש.
הם עלו להר ציון — ונעצרו בבכיהחשמונאים הגיעו אל בית המקדש ומצאו אותו שומם: השערים שרופים, המזבח מחולל והחצרות מוזנחות. הם קרעו את בגדיהם, נפלו על פניהם — ואז קמו לטהר, לבנות ולהדליק מחדש את האור. זה יהיה הפרק הבא.
נקודה למחשבה: הניצחון האמיתי של יהודה לא נמדד רק בכך שהאויב נסוג, אלא במה שעשה לאחר מכן. הוא השתמש בכוח שניתן לו כדי לשוב אל הקודש ולתקן את מה שנהרס.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ד פסוקים כ״ו–מ׳; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב. התאריך ומספרי הצבאות מובאים בקירוב ובהתאם למקור העתיק; התמונה היא המחשה אמנותית.
אחרי החושך — האור שב אל ההיכל
הכהנים הדליקו את המנורה, והעם קבע שמונה ימי הודאה
שלוש שנים לאחר חילול המזבח עלו החשמונאים להר ציון. מתוך השבר הם טיהרו, בנו וחידשו את עבודת המקדש — ומכאן נולד חג החנוכה.
אחרי הניצחון בבית צור אמר יהודה לאחיו: נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו. המחנה כולו עלה להר ציון, אך השמחה נעצרה. הם מצאו את המקום שומם: המזבח מחולל, השערים שרופים, הלשכות הרוסות והחצרות מכוסות צמחייה. העם קרע את בגדיו, נפל על פניו וזעק לשמים.
מי הוביל את החזרה למקדש? יהודה המקבי, בנו של מתתיהו הכהן מבני יהויריב. משפחת החשמונאים הייתה ממשפחות הכהונה, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. יהודה עדיין לא היה מלך; מטרתו הראשונה הייתה להשיב את עבודת ה׳ למקומה.
יהודה הציב לוחמים מול המצודה הסלווקית כדי להגן על העבודות, ובחר כהנים „תמימים חפצי תורה”. הכהנים הוציאו את אבני השיקוץ, ניקו את המתחם ובחנו מה לעשות במזבח שחולל. לבסוף פירקו אותו ושמרו את אבניו במקום מיוחד עד שיבוא נביא שיורה כיצד לנהוג בהן.
🧹טיהור החצרותהפסולת וסימני העבודה הזרה הוצאו מן המקום.
🪨מזבח חדשאבנים שלמות הובאו ונבנה מזבח על פי התורה.
🏺כלי קודשהוכנו מנורה, שולחן ומזבח קטורת חדשים.
🕯️האור חוזרהמנורה הודלקה ועבודת הקרבנות חודשה.
„וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.”מתפילת „על הנסים”
בכ״ה בכסלו, באותו יום בשנה שבו חולל המזבח, הקריבו הכהנים קרבן על המזבח החדש. המעמד לווה בשירה ובכלי נגינה. העם השתחווה, התפלל והודה לה׳. במשך שמונה ימים חגגו את חנוכת המזבח בשמחה, ולאחר מכן קבעו יהודה, אחיו וכל קהל ישראל לחוג את הימים האלה בכל שנה.
ספרי מקביםשמונת ימי חנוכת המזבחספר מקבים א מתאר שמונה ימים של קרבנות, שירה ושמחה. ספר מקבים ב משווה את החגיגה לחג הסוכות, שלא היה אפשר לחוג כראוי בזמן הגזירות והמלחמה.
דברי חז״לנס פך השמןהגמרא במסכת שבת מספרת שנמצא פך אחד של שמן טהור, שהיה בו כדי להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
שני המקורות מאירים היבטים משלימים בזיכרון החנוכה: ספרי מקבים מתמקדים בשחרור המקדש ובחנוכת המזבח, וחז״ל מדגישים את נס השמן ואת האור הטהור שנמשך מעבר ליכולת הטבעית. משום כך החג נקבע לימי הלל והודאה, והדלקת הנרות נעשתה לסימנו המוכר ביותר.
האם זו הייתה מנורת חנוכה בעלת תשעה קנים?
לא. במקדש עמדה מנורה בעלת שבעה קנים. חנוכיית שמונת הקנים והשמש משמשת אותנו בבתים לזכר שמונת ימי הנס והחנוכה, ואינה העתק של מנורת המקדש.
מדוע פירקו את המזבח המחולל?
המזבח שימש בזמן הגזירות לפולחן זר, והחשמונאים חששו להשתמש באבנים שחוללו. הם פירקו אותו והניחו את אבניו במקום מיוחד עד שתינתן הוראה נבואית, ובנו מזבח חדש מאבנים שלמות.
האם המלחמה הסתיימה בחנוכת המקדש?
לא. המצודה בירושלים נשארה בידי כוח סלווקי, והמלחמות נמשכו עוד שנים. טיהור המקדש היה ניצחון רוחני עצום, אך העצמאות המדינית התפתחה רק בהמשך ימי החשמונאים.
מה פירוש השם „חנוכה”?
השם קשור לחנוכת המזבח והמקדש מחדש. במסורת נדרש גם „חנו בכ״ה” — המנוחה מן האויבים בכ״ה בכסלו — אך עיקר משמעותו ההיסטורית היא חידוש העבודה וחנוכת המקום.
הנס לא הסתיים בהדלקה הראשונההחשמונאים לא הסתפקו בפינוי החורבן. הם בנו מחדש, הכינו כלים, חידשו את העבודה וקבעו זיכרון לדורות. האור נעשה מצווה העוברת מבית לבית ומדור לדור.
נקודה למחשבה: לפעמים נדמה שהקדושה אבדה מפני שהמקום חולל. סיפור החנוכה מלמד שאפשר לטהר, לתקן ולהתחיל מחדש — ואפילו אור קטן, כשהוא טהור, יכול להאיר הרבה מעבר למצופה.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ד פסוקים ל״ו–ס׳; ספר מקבים ב, פרק י; תלמוד בבלי, שבת כא ע״ב; נוסח „על הנסים”. התאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית ואינה תיאור מדויק של מבנה ההיכל.
פילי המלחמה ירדו אל הרי יהודה
אלעזר ראה פיל עטוי שריון — ויצא למעשה שממנו לא שב
הצבא הסלווקי חזר בכוח שלא נראה קודם במרד. בתוך המערכה הקשה ניסה אלעזר החשמונאי לפגוע במרכז הפחד ולהעניק לאחיו תקווה.
חנוכת המקדש לא סיימה את המאבק. לאחר מות אנטיוכוס הרביעי עלה לשלטון בנו הצעיר, אנטיוכוס החמישי אאופטור, וליסיאס שלט למעשה בשמו. שניהם היו שליטים סלווקים נכרים ואינם שייכים לשבטי ישראל. כאשר יהודה צר על המצודה בירושלים, יצא הצבא המלכותי הגדול לדכא את המרד.
מאיזה שבט היה אלעזר? אלעזר, שכונה במקורות „חורן” או „אוורן”, היה אחד מחמשת בני מתתיהו ואחיו של יהודה המקבי. כבן למשפחת כהנים מצאצאי אהרן הוא השתייך לשבט לוי.
הצבא הסלווקי התקדם דרך אדום, צר על בית צור ומשם עלה בדרך בית זכריה. בחזיתו נעו פילי מלחמה — בעלי חיים עצומים שלא היו מוכרים לרוב הלוחמים היהודים מן המערכות הקודמות. על גביהם הוצבו מגדלים ובהם לוחמים, וסביבם נעו יחידות רגלים ופרשים.
אנטיוכוס החמישימלך סלווקי צעיר, נכרי ואינו משבטי ישראל
ליסיאסהעוצר והמפקד שניהל את המערכה
32 פיליםהמספר שמוסר ספר מקבים א; אמינות המספר אינה ודאית
ספר מקבים מתאר כיצד חולקו הפילים בין יחידות הצבא וכיצד הרעש, השריון והמראה שלהם הטילו אימה. יהודה הציב את אנשיו מול המחנה, אך הפעם נאלצו החשמונאים לעמוד בפני צבא כבד ומאורגן בהרבה מזה שפגשו באמאוס.
„וַיַּרְא אֶלְעָזָר... אֶחָד הַפִּילִים מְשֻׁרְיָן בְּשִׁרְיוֹן הַמֶּלֶךְ... וַיִּתֵּן אֶת נַפְשׁוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ.”על פי ספר מקבים א, פרק ו
אלעזר הבחין בפיל גדול ומעוטר במיוחד וסבר שעליו נמצא המלך. הוא פרץ אל תוך הכוח הסלווקי, הגיע אל מתחת לפיל ופגע בו. הפיל נפל, ואלעזר נהרג תחתיו. המקור מדגיש שהוא ביקש לעשות לעצמו שם ולהושיע את עמו — מעשה של גבורה ומסירות נפש, אך גם מעשה שלא שינה את תוצאת הקרב.
ההתקדמותצבא כבד ופיליםהסלווקים עולים בדרך ההר עם פרשים, רגלים ופילי מלחמה.
מעשה אלעזרפגיעה בפיל המעוטראלעזר מבקש לפגוע במי שנראה בעיניו כמלך ולחזק את רוח העם.
תוצאת הקרבנסיגת החשמונאיםלמרות גבורתו, הצבא היהודי אינו מצליח לעצור את המערכה ונסוג.
גבורה אינה תמיד ניצחוןחשוב לספר את הסיפור כפי שהוא: אלעזר מסר את נפשו, אבל בית זכריה היה מפלה צבאית לחשמונאים. המערכה המשיכה אל ירושלים, והסלווקים צרו על הר ציון. גדולתו של אלעזר אינה תלויה בהפיכת התוצאה לניצחון שלא התרחש.
המצב בירושלים היה קשה, ובשנת השמיטה הורגש מחסור במזון. אולם גם הצבא הסלווקי לא יכול היה להמשיך במצור זמן רב. ליסיאס שמע שבאנטיוכיה מתנהל מאבק על השלטון ונאלץ למהר לשוב. הוא הגיע להסכם עם היהודים, אישר להם לחיות על פי חוקיהם והפסיק את המצור — אף כי המאבק המדיני והצבאי לא הסתיים.
האם המלך באמת היה על הפיל?
ספר מקבים מספר שאלעזר חשב שהמלך נמצא על הפיל בגלל השריון והקישוטים. אין ודאות שהמלך אכן היה שם, ויש מקום להבין שאלעזר טעה בזיהוי בתוך סערת הקרב.
האם כל מספרי הצבא ודאיים?
לא. ספר מקבים א מתאר מאה אלף רגלים, עשרים אלף פרשים ושלושים ושניים פילים, ויוסף בן מתתיהו מוסר מספרים אחרים. חוקרים רואים בחלק מן המספרים הגזמה מקובלת בכתיבה עתיקה; עצם השימוש בפילי מלחמה והפער הגדול בכוחות נחשבים לליבת הסיפור.
מדוע פילים היו כלי מלחמה מפחיד?
גובהם, הרעש שיצרו והיכולת לשאת לוחמים מעל שורות הצבא הפכו אותם לכלי של הלם והפחדה. נגד כוח שלא הורגל בהם, עצם הופעתם הייתה עלולה לשבור את הסדר ואת רוח הלחימה.
השלום היה זמני בלבד: לאחר נסיגת ליסיאס עלה לשלטון דמטריוס הראשון. יריבים מבית ביקשו להחליש את יהודה, ומצביא חדש בשם ניקנור נשלח ליהודה. המערכה הבאה תוביל ליום ניקנור — ולאחר מכן לקרבו האחרון של יהודה המקבי.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ו; ספר מקבים ב, פרק י״ג; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב. התאריך ומספרי הצבאות מובאים בקירוב ובהתאם למקורות העתיקים; התמונה היא המחשה אמנותית.
המפקד הרים את ידו מול ההיכל — והכהנים נשאו תפילה
ניקנור דרש להסגיר את יהודה ואיים לשרוף את בית המקדש
בין מאבקי כהונה, הבטחות שלום ומזימות, עמד המקדש שוב תחת איום. הקרב בחדשה הפך את י״ג באדר ליום שמחה לדורות רבים.
ההסכם עם ליסיאס העניק ליהודים הפוגה קצרה בלבד. בממלכה הסלווקית התחולל מאבק שלטון, ודמטריוס הראשון תפס את המלוכה. הוא היה שליט סלווקי נכרי ואינו שייך לשבטי ישראל. אל חצרו הגיעו מתנגדי יהודה, ובראשם אלקימוס, שביקש להתמנות לכהן גדול בעזרת השלטון.
מי השתייך לאיזה שבט? יהודה המקבי היה בן למשפחת כהנים מצאצאי אהרן ומשבט לוי. אלקימוס היה אף הוא ממשפחת כהונה, ולכן משבט לוי, אך בחר להישען על המלכות הסלווקית. דמטריוס וניקנור היו נכרים ואינם משבטי ישראל.
דמטריוס הראשוןמלך סלווקי ששלח כוחות נגד יהודה
אלקימוסכהן שביקש את הכהונה הגדולה בעזרת המלך
ניקנורמצביא סלווקי שנשלח ללכוד את יהודה
תחילה נשלחו אלקימוס ובקכידס עם צבא, והמרדפים גבו מחיר כבד. לאחר מכן שלח דמטריוס את ניקנור. המצביא ניסה בראשית דרכו להיפגש עם יהודה בדברי שלום, אך התוכנית הפכה לניסיון ללכוד אותו. יהודה הבחין במזימה והתרחק.
ניקנור עלה להר ציון. הכהנים וזקני העם יצאו לקראתו בשלום והראו לו את הקרבן שהוקרב גם לשלום המלך. במקום לכבד אותם, הוא לעג ואיים: אם יהודה ואנשיו לא יימסרו לידיו, הוא ישוב לאחר המלחמה ויישרף את הבית.
„אַתָּה בָחַרְתָּ בַּבַּיִת הַזֶּה לְהִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלָיו... הִנָּקֵם בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְחֵילוֹ.”על פי תפילת הכהנים, ספר מקבים א, פרק ז
השליחותניקנור נשלחדמטריוס מצווה עליו ללכוד את יהודה ולחזק את אלקימוס.
הר ציוןהאיום על הביתניקנור מאיים לשרוף את המקדש אם יהודה לא יוסגר.
חדשההקרב בי״ג באדרצבא יהודה פוגש את ניקנור סמוך לבית חורון.
התוצאההצבא נסוגניקנור נופל, אנשיו מאבדים את רוחם והעם מצטרף למרדף.
ניקנור יצא מאזור ירושלים וחנה בבית חורון. יהודה נערך מולו בחדשה. בי״ג באדר נפגשו הצבאות, וניקנור נפל בראשית הקרב. כאשר אנשיו ראו שמפקדם איננו, השליכו את נשקם וברחו. תושבי הכפרים יצאו וסייעו לסגור את הדרכים.
יום ניקנור — י״ג באדרהעם קבע את היום לשמחה שנתית, זכר להצלת המקדש ולניצחון על מי שאיים להשמידו. היום נזכר גם במגילת תענית כיום שאין מתענים בו. לאחר חורבן הבית בטלו מרבית הימים המיוחדים שבמגילה, ויום ניקנור אינו נחוג כיום כחג מעשי נפרד.
היכן הייתה חדשה?
חדשה, או אדסה בנוסחים היווניים, הייתה באזור שבין ירושלים לבית חורון. הזיהוי המדויק שנוי במחלוקת, אך המקור מציב את הקרב בסביבת הדרך שבה התקדם ניקנור.
מה היה מעמדו של אלקימוס?
אלקימוס היה ממשפחת כהונה וקיבל הכרה ככהן גדול מן השלטון הסלווקי. ספר מקבים מציג אותו כיריבם של יהודה והחסידים וכמי שהשתמש בכוח המלכות כדי לבסס את מעמדו.
מדוע איננו חוגגים כיום את יום ניקנור?
יום ניקנור נמנה עם הימים הטובים הקדומים של מגילת תענית. לאחר חורבן בית המקדש בטלה ההלכה המעשית של רוב הימים הללו, ולכן י״ג באדר מוכר כיום בעיקר כתענית אסתר, החלה ערב פורים.
ימים ספורים של מנוחה — ואז הקרב האחרון: אחרי ניצחון חדשה ביקש יהודה לחזק את מעמדו גם באמצעות ברית עם רומא. דמטריוס לא ויתר ושלח את בקכידס עם צבא חדש. באלעשה יעמוד יהודה בפני כוח גדול בהרבה — ושם ייפול המפקד שהדליק מחדש את אור המקדש.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ז; ספר מקבים ב, פרקים י״ד–ט״ו; מגילת תענית לי״ג באדר; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב. התאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
מעטים מול רבים — והמנהיג מסרב לנטוש את המערכה
באלעשה נלחם יהודה המקבי את הקרב האחרון
אחרי ניצחון יום ניקנור שלח דמטריוס צבא גדול בהרבה. רוב אנשיו של יהודה נסוגו, אך הוא נשאר עם הלוחמים המעטים — ונלחם עד סוף היום.
ניצחונו של יהודה על ניקנור לא סיים את המערכה. כאשר שמע דמטריוס הראשון על תבוסת צבאו, הוא שלח שוב ליהודה את בקכידס ואת אלקימוס, הפעם עם כוח גדול ומאומן. הצבא התקדם לעבר ירושלים ומשם צפונה, עד שהתייצב באזור בארה. יהודה חנה מולו באלעשה.
מי השתייך לאיזה שבט? יהודה המקבי ואחיו יונתן ושמעון היו בני מתתיהו הכהן, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. אלקימוס היה ממשפחת כהונה ולכן אף הוא משבט לוי, אך פעל בחסות השלטון הסלווקי. המלך דמטריוס והמצביא בקכידס היו נכרים ואינם שייכים לשבטי ישראל.
ספר מקבים א מתאר פער עצום: עשרים אלף חיילי רגלים ואלפיים פרשים בצבא בקכידס, מול שלושת אלפים מאנשי יהודה. כשראו אנשיו את גודל המחנה, רבים מהם נבהלו ועזבו. לפי המסופר, נותרו לצדו שמונה מאות לוחמים בלבד. אלה מספרי המקור העתיק; במחקר קיימות דעות שונות על גודלם המדויק של הצבאות.
20,000חיילי רגלים בצבא בקכידס
2,000פרשים סלווקים
כ־800לוחמים שנשארו עם יהודה
אנשיו ביקשו מיהודה לסגת, לאסוף כוח נוסף ולשוב למערכה בזמן מתאים יותר. יהודה בחר להישאר. הוא לא רצה שייראה כאילו נטש את אחיו בשעת הסכנה, וקרא למעטים שנותרו עמו לעמוד בגבורה.
„חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָנוּס מֵהֶם... וְלֹא נָשִׂים כֶּתֶם בִּכְבוֹדֵנוּ.”על פי ספר מקבים א, פרק ט
השליחותבקכידס נשלחדמטריוס שולח כוח מובחר לאחר מפלת ניקנור.
פער הכוחותרבים עוזביםמרבית אנשי יהודה נסוגים לנוכח המחנה הגדול.
ההכרעהיהודה נשארהוא ואנשיו תוקפים את האגף שבו נמצא בקכידס.
סוף היוםהמנהיג נופלהקרב נמשך מן הבוקר עד הערב והמרד מאבד את מפקדו.
בקכידס העמיד את חיל הרגלים במרכז ואת הפרשים בשני האגפים. יהודה זיהה כי המצביא נמצא באגף הימני והסתער לעברו. האגף נסוג מפניו והוא רדף אחריו, אך אז הצטרף האגף השמאלי והקרב נסגר סביב אנשיו. הלחימה נמשכה מן הבוקר עד הערב, ובמהלכה נפל יהודה המקבי.
יונתן ושמעון נשאו את אחיהם והביאוהו לקבורה בקבר המשפחה במודיעין. העם ביכה את המנהיג שהעז להרים את נס המרד, טיהר את המקדש והשיב את עבודתו. ספר מקבים חותם את קינת יהודה במילים המזכירות את קינת דוד על שאול ויהונתן.
„אֵיךְ נָפַל גִּבּוֹר מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל”מות יהודה היה מכה קשה, אך המפעל שהחל בו לא אבד. אחיו המשיכו את המאבק, וההתמדה שלהם עתידה הייתה להביא את יהודה לעצמאות מדינית.
היכן הייתה אלעשה?
אלעשה הייתה מצפון לירושלים, בקרבת בארה ובאזור ההר שמצפון לרמאללה של ימינו. הוצעו כמה זיהויים מדויקים, ולכן נכון לתאר את מקומה בקירוב.
האם יהודה ביקש להיהרג בקרב?
המקור מציג אותו כמנהיג שסירב לברוח ולהפקיר את אנשיו, לא כמי שחיפש את מותו. הוא ניסה להכריע את האגף שבו עמד בקכידס, כפי שעשה בעבר נגד מפקדי אויב, אך הפעם פער הכוחות ומהלך הקרב הכריעו אותו.
מי הנהיג אחרי יהודה?
אנשי המרד בחרו ביונתן אחיו למנהיג. יונתן היה בן למשפחת החשמונאים, כהן משבט לוי. הוא נאלץ להתחיל מחדש בתנאים קשים, מן המדבר ומעבר הירדן, ובהמשך נעשה גם כהן גדול.
המרד אינו מסתיים — יונתן החשמונאי מקבל את ההנהגה: אחרי נפילת יהודה התחזקו מתנגדי המרד ובקכידס ביסס מוצבים ברחבי הארץ. יונתן ושמעון נסוגו למדבר תקוע, התארגנו מחדש והמשיכו את המאבק בתבונה ובסבלנות.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ט; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ב. מספרי הלוחמים נמסרים על פי ספר מקבים; מועד הקרב מתוארך לחודש הראשון של שנת 152 למניין הסלווקי, המקביל בקירוב לניסן 160 לפנה״ס. התמונה היא המחשה אמנותית.
אחרי נפילת יהודה — הלוחמים בוחרים מנהיג חדש
מן האבל אל המדבר: יונתן מקבל עליו את הנהגת המרד
המקדש נשאר בידי אויבי המרד, בקכידס רדף אחר הנשארים והמצב נראה אבוד. דווקא מתוך המדבר החל יונתן לבנות מחדש את כוח החשמונאים.
נפילת יהודה המקבי באלעשה הותירה את אנשי המרד בלי המפקד שהוביל אותם מראשית המאבק. בקכידס ביסס את שלטונו בארץ, הציב אנשים נאמנים לו במקומות מרכזיים ורדף אחר תומכי החשמונאים. בשעה הקשה הזאת התאספו חבריו של יהודה ופנו אל אחיו יונתן.
„הַיּוֹם בָּחַרְנוּ בְךָ לִהְיוֹת לָנוּ לְרֹאשׁ וּלְשַׂר, לְהִלָּחֵם אֶת מִלְחַמְתֵּנוּ.”על פי ספר מקבים א, פרק ט
יונתן קיבל את ההנהגה במקום אחיו. בשלב זה הוא לא היה מלך ואף לא שלט בירושלים; הוא היה מנהיגם של לוחמים נרדפים שנאבקו על קיומם. רק בשנים הבאות, כאשר מאבקי ירושה פילגו את הממלכה הסלווקית, עתיד היה מעמדו המדיני והכהונתי לגדול.
מאיזה שבט היו המנהיגים? יונתן ושמעון היו בני מתתיהו הכהן, ממשפחת החשמונאים ומצאצאי אהרן — ולכן משבט לוי. יוחנן אחיהם היה אף הוא משבט לוי. בקכידס היה מצביא סלווקי נכרי ואינו שייך לשבטי ישראל.
יונתן הוופסינבחר לראש ולמנהיג המרד אחרי יהודה
שמעון התרסיאחיו ושותפו המרכזי בהגנה ובהנהגה
בקכידסהמצביא הסלווקי שניסה לחסל את ההתנגדות
כאשר נודע לבקכידס שיונתן נבחר, הוא ביקש ללכוד ולהרוג אותו. יונתן, שמעון והאנשים שנותרו עמם נסוגו אל מדבר תקוע וחָנו ליד מי באר אַסְפָר. המדבר העניק מסתור ויכולת תנועה, אך המחנה היה חשוף למחסור, לרדיפות ולסכנה מתמדת.
יונתן ביקש להעביר את הרכוש והציוד למשמרת אצל הנבטים, שהיו ידידים לחשמונאים. הוא שלח לשם את אחיו יוחנן, אולם אנשי בני ימרי ממידבא התנפלו עליו, לקחו את הרכוש והרגו אותו. כך ספגה המשפחה אבדה נוספת זמן קצר לאחר מות יהודה.
הבחירהיונתן נעשה מנהיגחבריו של יהודה מבקשים ממנו לעמוד בראשם.
המרדףבקכידס מבקש ללכדוהשלטון הסלווקי מנסה למנוע את התאוששות המרד.
המדברמחנה בבאר אספריונתן ושמעון מוצאים מסתור באזור תקוע.
הירדןפריצה מן הכיתוראנשי יונתן נלחמים וקופצים אל הנהר כדי להינצל.
בקכידס התקדם עם צבאו ביום השבת והצמיד את אנשי יונתן אל הירדן. לפניהם עמד האויב, מאחוריהם הנהר ובצדדים ביצות וסבך. יונתן קרא לאנשיו לזעוק לשמים. בקרב שהתפתח ניסה להגיע עד בקכידס, אך המצביא נסוג מפניו. לבסוף קפצו יונתן ואנשיו אל הירדן ושחו אל העבר השני; הצבא הסלווקי לא המשיך אחריהם.
לא ניצחון גדול — אלא הישרדות שהצילה את המרדגדולתו של יונתן בראשית הנהגתו לא הייתה בכיבוש עיר או בניצחון מכריע. הוא שמר על הגרעין הלוחם, נמנע מהשמדה ובנה מחדש את הכוח בסבלנות. כך נמשך המפעל של מתתיהו ויהודה גם בשעה שבה נראה היה שנגדע.
מה פירוש הכינוי „הוופסי”?
יונתן מכונה בספר מקבים „אַפְּפוּס” או „הוופסי”. משמעות הכינוי אינה ודאית. לכן עדיף שלא לייחס לו פירוש מוחלט, אלא לראות בו את כינויו המסורתי של יונתן בן מתתיהו.
היכן נמצאה באר אספר?
ספר מקבים מציב אותה במדבר תקוע, מדרום־מזרח לירושלים. הזיהוי המדויק אינו מוסכם, אך ברור שמדובר באזור ספר המדבר שהעניק לאנשי המרד מקום מסתור ונתיבי בריחה.
האם יונתן נעשה מיד כהן גדול?
לא. בשנת 160 לפנה״ס הוא נבחר להנהיג את אנשי המרד. מינויו לכהן גדול הגיע רק בשנת 152 לפנה״ס בקירוב, בתקופת אלכסנדר בלאס, כחלק מן המאבקים בתוך הממלכה הסלווקית.
הפרק הבא — בקכידס שב, אך אינו מצליח להכניע את האחים: יונתן ושמעון יתבצרו בבית־בסי, יעמדו במצור ויאלצו את בקכידס להגיע להסכם. יונתן יעבור למכמש ויתחיל לשפוט ולהנהיג את העם.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ט, פסוקים כ״ח–נ״ג; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
המזימה נחשפה — והנצורים הפכו את הקערה על פיה
יונתן ושמעון עמדו במצור — ובקכידס נאלץ לכרות שלום
שמעון החזיק בחומות בית־בסי, יונתן יצא לגייס לוחמים ולתקוף מבחוץ, והמצביא הסלווקי גילה שאי אפשר עוד למחוק את המרד בכוח.
לאחר נסיגת בקכידס שררה ביהודה רגיעה כשנתיים, אך מתנגדי יונתן לא ויתרו. הם שלחו אל בקכידס והבטיחו לו שיוכלו ללכוד את יונתן ואנשיו בלילה אחד. המצביא שב לארץ עם כוח גדול ושלח הוראות חשאיות לתומכיו להכין את המלכודת.
יונתן גילה את המזימה. הוא תפס כמה מן הקושרים, ולאחר מכן נסוג עם שמעון ואנשיהם לבית־בסי שבמדבר יהודה. שם חיזקו את החומות, תיקנו את ההריסות והכינו את המקום לעמוד במצור.
מאיזה שבט היו המנהיגים? יונתן ושמעון היו בני מתתיהו הכהן, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. בשלב זה יונתן היה מנהיג המרד ולא מלך. בקכידס היה מצביא סלווקי נכרי ואינו שייך לשבטי ישראל.
שמעוןנשאר בבית־בסי והגן על החומה מול המצור
יונתןיצא מן המבצר, גייס כוח ופעל נגד המחנה מבחוץ
בקכידסצר על המקום אך ספג אבדות ולא השיג הכרעה
כאשר בקכידס החל במצור, חילקו האחים את המשימה. שמעון נשאר בתוך בית־בסי עם המגינים, יצא להתקפות נגד והעלה באש את מכונות המצור. יונתן יצא עם קבוצה קטנה אל האזור הכפרי, גייס לוחמים נוספים והחל להכות באנשי בקכידס מבחוץ.
המזימהבקכידס חוזרמתנגדי יונתן מבטיחים להסגירו במהירות.
ההכנהבית־בסי מתחזקתהאחים מתקנים את החומות ומתכוננים למצור.
הלחץמבפנים ומבחוץשמעון מגן על המבצר ויונתן פוגע במחנה.
התוצאהברית שלוםבקכידס נשבע שלא לשוב ולהילחם ביונתן.
בקכידס הבין שהמערכה מסתבכת. לפי ספר מקבים, הוא כעס דווקא על האנשים שהזמינו אותו ליהודה והאשים אותם בכישלון. יונתן זיהה את שעת הכושר ושלח אליו שליחים בהצעת שלום: הפסקת הלחימה ושחרור השבויים משני הצדדים.
„וַיִּשָּׁבַע לוֹ בַּקְחִידֵס לֵאמֹר: לֹא אֲבַקֵּשׁ עוֹד רָעָתְךָ כָּל יְמֵי חַיַּי.”על פי ספר מקבים א, פרק ט
בקכידס קיבל את ההצעה, החזיר את השבויים ועזב את גבולות יהודה. גם יונתן שחרר את השבויים שהיו בידיו. לא הייתה זו עדיין עצמאות מדינית: ירושלים, החקרא ומבצרים נוספים נותרו בשליטה סלווקית. אולם הניסיון לחסל את הנהגת החשמונאים נכשל, ויונתן קיבל בפועל מרחב פעולה חדש.
„וַתִּשְׁבֹּת חֶרֶב מִיִּשְׂרָאֵל”יונתן התיישב במכמש והחל לשפוט את העם ולבסס הנהגה אזרחית. אחרי שנים של מנוסה ומחנות מדבריים, החשמונאים שבו להיות כוח קבוע בארץ — עדיין תחת שלטון זר, אך כבר לא קבוצה שאפשר להשמיד במרדף אחד.
היכן הייתה בית־בסי?
ספר מקבים מציב אותה במדבר יהודה. לפי זיהוי מקובל היא שכנה באזור שממזרח לבית לחם ומצפון לתקוע, אך הזיהוי המדויק אינו ודאי. המקום התאים למבצר קטן השולט בדרכי המדבר.
מדוע בקכידס הסכים לשלום?
המצור לא השיג את מטרתו, יונתן ושמעון פגעו בכוחותיו משני כיוונים והמשך המערכה נעשה יקר ומסוכן. הסכם שאפשר לו לצאת מן הארץ תוך השבת שבויים היה פתרון מדיני עדיף על כישלון מתמשך.
מה היה מעמדו של יונתן במכמש?
המקור אומר שיונתן החל לשפוט את העם. אין הכוונה שכבר היה מלך עצמאי; הוא הנהיג את תומכי החשמונאים וניהל אזור שהיה נתון להשפעתו, בעוד מוקדי שלטון חשובים נשארו בידי הסלווקים.
הפרק הבא — מאבק על כתר סוריה משנה את גורל יהודה: אלכסנדר בלאס יקום נגד דמטריוס, ושני הצדדים יחזרו אחרי תמיכתו של יונתן. בשנת 152 לפנה״ס יקבל יונתן מינוי לכהן גדול ויופיע בירושלים בחג הסוכות.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק ט, פסוקים נ״ח–ע״ג; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך 157 לפנה״ס והמיקום המדויק מובאים בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
המורד שנרדף במדבר שב לירושלים בבגדי הכהונה
אלכסנדר בלאס מינה את יונתן לכהן גדול — והמאזן ביהודה השתנה
מאבק על כתר הממלכה הסלווקית הפך את יונתן לבעל ברית מבוקש. בחג הסוכות הוא לבש את בגדי הכהונה והחשמונאים קיבלו מעמד רשמי בירושלים.
חמש שנות הרגיעה במכמש הסתיימו כאשר פרץ מאבק חדש על כתר הממלכה הסלווקית. אלכסנדר בלאס הגיע לעכו, טען שהוא בנו של אנטיוכוס הרביעי והוכר שם כמלך. דמטריוס הראשון, ששלט בממלכה, יצא למלחמה נגדו. לפתע נעשה יונתן — שעד לא מכבר נרדף במדבר — לבעל ברית ששני הצדדים ביקשו לצרף למחנם.
מי היו הדמויות ומה היה שבטן? יונתן היה בן מתתיהו הכהן, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. אלכסנדר בלאס ודמטריוס הראשון היו שליטים סלווקים נכרים ואינם שייכים לשבטי ישראל. יונתן היה כוהן, אך משפחת החשמונאים לא הייתה ממשפחת צדוק, שממנה יצאו רבים מן הכוהנים הגדולים בימי הבית השני.
יונתן החשמונאימנהיג יהודי וכוהן משבט לוי, שישב במכמש
דמטריוס הראשוןהמלך הסלווקי שביקש תחילה לקנות את תמיכת יונתן
אלכסנדר בלאסתובע הכתר שהציע ליונתן כהונה גדולה ומעמד מלכותי
דמטריוס פנה ראשון. הוא התיר ליונתן לגייס צבא, לייצר נשק ולקבל לידיו בני ערובה שהוחזקו בחקרא בירושלים. יונתן ניצל את ההיתר, חזר לעיר, ביצר אותה וחיזק את מעמדו. חיל המצב הסלווקי נשאר בחקרא ובבית צור, אך אנשי המרד כבר לא היו מנודים מירושלים.
אלכסנדר בלאס הציע יותר. באיגרתו כינה את יונתן „אח” ו„ידיד המלך”, מינה אותו לכהן הגדול ושלח לו ארגמן ועטרת זהב — סמלי מעמד בחצר ההלניסטית. יונתן בחר לתמוך בו, משום שזכר את העוינות והרדיפות בימי דמטריוס.
„וְעַתָּה הֲקִימֹנוּךָ הַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל לְעַמֶּךָ, וְלְהִקָּרֵא רֵעַ הַמֶּלֶךְ.”על פי ספר מקבים א, פרק י
מאבק הכתרשני מלכים מתחריםדמטריוס ואלכסנדר מבקשים את תמיכת יהודה.
החזרהיונתן בירושליםהוא מגייס כוח ומתחיל לתקן את ביצורי העיר.
המינויכהן גדולאלכסנדר מעניק ליונתן תואר ומעמד רשמי.
חג הסוכותבגדי הכהונהיונתן מופיע ככהן גדול לעיני העם.
בחג הסוכות של שנת 152 לפנה״ס בקירוב לבש יונתן את בגדי הכהונה הגדולה. לפי יוסף בן מתתיהו היה זה כארבע שנים לאחר מות יהודה. אותו אדם שנמלט עם אנשיו למדבר תקוע עמד עתה בירושלים בתפקיד הדתי הרם ביותר ובמעמד שהוכר בידי אחד הטוענים לכתר הסלווקי.
רגע של הישג — וגם שינוי עמוקהמינוי חיבר בידיו של יונתן הנהגה צבאית, מדינית וכהונתית. הוא העניק לחשמונאים סמכות רחבה וחיזק את יכולתם להגן על העם, אך גם סימן מעבר מן המסורת של כהונה גדולה המזוהה עם בית צדוק אל הנהגת בית חשמונאי. המקורות אינם מאפשרים לקבוע בפשטות כיצד כל חוגי העם קיבלו את השינוי.
דמטריוס ניסה להשיב את יונתן לצדו והציע באיגרת נוספת פטורים ממסים, שטחים וזכויות רבות. יונתן ואנשי העם לא האמינו להבטחותיו לאחר הסבל שגרמו כוחותיו. הם נשארו עם אלכסנדר, ובשנת 150 לפנה״ס הובס דמטריוס ונהרג בקרב. אלכסנדר בלאס נעשה לשליט הממלכה — ויונתן נשאר בעל בריתו והכהן הגדול.
האם מלך נכרי יכול היה למנות כהן גדול?
בתקופה ההלניסטית המלכים ששלטו ביהודה התערבו לא פעם במינוי הכהן הגדול. מבחינת השלטון היה זה תפקיד דתי וגם הנהגה מדינית. ספר מקבים מתאר את המינוי כנקודת כוח לטובת יונתן; עצם התלות באישור מלכותי מלמדת עד כמה יהודה עדיין לא הייתה עצמאית.
האם יונתן היה ראוי לכהונה מצד ייחוסו?
יונתן היה כוהן ממשפחת מתתיהו ומצאצאי אהרן, ולכן השתייך לשבט לוי. עם זאת, הוא לא היה מבית צדוק, המשפחה שהחזיקה במסורת הכהונה הגדולה בתקופות ארוכות. זהו הבדל בין עצם היותו כוהן לבין השאלה מי ראוי לשמש דווקא ככהן גדול.
האם יונתן כבר היה מלך?
לא. הוא קיבל את הכהונה הגדולה ואת התואר „ידיד המלך”, ובהמשך גם תפקידים מדיניים וצבאיים. הוא לא נשא כתר מלכות יהודי ולא השיג עדיין עצמאות מלאה מן הסלווקים.
הפרק הבא — יונתן מגיע לעכו וזוכה לכבוד מלכים: אלכסנדר בלאס יזמין אותו לחתונתו עם קלאופטרה תיאה. מתנגדיו ינסו להאשים אותו, אך המלך ילבישו ארגמן, יושיבו לצדו וימנה אותו למושל ולשר מחוז.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י, פסוקים א׳–מ״ז; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג, פרק ב. התאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
המאשימים באו להפילו — והמלך הושיבו לצדו
יונתן הגיע לחתונת המלכים בעכו ויצא ממנה כמושל מוכר
אלכסנדר בלאס ותלמי השישי קיבלו את הכהן הגדול בכבוד. מתנגדיו ניסו להאשימו, אך המלך הלבישו ארגמן והעניק לו מעמד מדיני חדש.
לאחר ניצחונו על דמטריוס הראשון ביסס אלכסנדר בלאס את מלכותו בסוריה. תלמי השישי, מלך מצרים, הביא לעכו את בתו קלאופטרה תיאה והשיאה לאלכסנדר בחתונה מלכותית מפוארת. אל החגיגה הוזמן גם יונתן החשמונאי, שכבר נשא בתואר הכהן הגדול והיה בעל בריתו של המלך החדש.
מי היו הדמויות ומה היה שבטן? יונתן היה כוהן ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים בוודאות אם ייחוס משמרת יהויריב מגיע דרך אלעזר או דרך איתמר. אלכסנדר בלאס, תלמי השישי וקלאופטרה תיאה היו בני בתי מלוכה הלניסטיים נכרים ואינם שייכים לשבטי ישראל.
יונתןהכהן הגדול ומנהיג יהודה, שבא עם מתנות
אלכסנדר בלאסהמלך הסלווקי שכיבד את יונתן ומינה אותו
תלמי השישימלך מצרים ואבי הכלה, שנכח במעמד
יונתן הגיע לעכו בהדר והביא כסף, זהב ומתנות לשני המלכים ולאנשי חצרם. נוכחותו באירוע הייתה הצהרה מדינית: מנהיג יהודה כבר לא עמד כפליט המבקש מחסה, אלא הוזמן אל שולחן המלכים ככהן גדול וכבעל ברית שיש להתחשב בו.
גם יריביו של יונתן הגיעו לעכו. הם ביקשו לנצל את המעמד ולהגיש נגדו האשמות לפני אלכסנדר. אלא שהמלך לא שמע להם. להפך — הוא ציווה להסיר מעל יונתן את בגדיו ולהלבישו בארגמן, צבע שסימל קרבה לחצר המלכות ומעמד רם.
„וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְהַפְשִׁיט אֶת יוֹנָתָן אֶת בְּגָדָיו וּלְהַלְבִּישׁוֹ אַרְגָּמָן... וַיּוֹשִׁיבֵהוּ אֶצְלוֹ.”על פי ספר מקבים א, פרק י
החתונהשתי ממלכות נפגשותאלכסנדר נושא את קלאופטרה, בת מלך מצרים.
ההזמנהיונתן מגיע לעכוהכהן הגדול מתקבל אצל שני המלכים ומביא מתנות.
ההאשמההיריבים נדחיםהמלך מסרב לשמוע את הטענות נגד יונתן.
הכבודארגמן ומינוייונתן מוכר כידיד בכיר, מפקד ומושל מחוז.
אלכסנדר הורה לאנשיו לצאת עם יונתן אל מרכז העיר ולהכריז שאיש אינו רשאי להאשים אותו או להטרידו. כאשר ראו מתנגדיו את הכבוד שניתן לו ואת בגדי הארגמן, הם נסוגו. המלך מנה את יונתן עם בכירי ידידיו והעניק לו תפקידי מפקד ומושל מחוז.
ארגמן של כבוד — לא כתר מלכותיונתן לא הוכתר למלך יהודה ולא קיבל עצמאות מלאה. הארגמן והמושב לצד המלך ביטאו הכרה רשמית במעמדו בתוך המערכת הסלווקית. אולם מבחינת יהודה זו הייתה קפיצה עצומה: האיש שבקכידס ביקש ללכוד בלילה הפך לנציג מוכר, שמעמדו הדתי והמדיני מוגן בפומבי.
יונתן חזר לירושלים בשלום ובשמחה. התמיכה המלכותית חיזקה את שלטונו, אך גם קשרה את גורל יהודה למאבקים המשתנים בבית המלוכה הסלווקי. כל עוד אלכסנדר היה חזק, היה יונתן בן ברית מכובד; כאשר מאזן הכוחות ישתנה, יהיה עליו לשוב ולבחור בין מלכים יריבים.
האם העיר עכו נקראה אז עכו?
בתקופה ההלניסטית נקראה העיר פטולמאיס, או תלמאיס, על שם בית תלמי. היא מזוהה עם עכו של ימינו, ולכן בכותרת השתמשנו בשם המוכר לקורא והזכרנו בגוף המאמר את שמה בתקופה ההיא.
מה סימלו בגדי הארגמן?
הפקת צבע הארגמן הייתה יקרה מאוד, ולכן בגדי ארגמן היו סמל של שררה, כבוד וקרבה למלכות. הלבשת יונתן בארגמן הייתה הצהרה פומבית שהוא נהנה מחסות המלך וממעמד גבוה בחצר.
אילו תפקידים קיבל יונתן?
ספר מקבים מתאר אותו כידיד בכיר של המלך ומוסיף תארים שמשמעותם מפקד ומושל מחוז. התרגום המדויק של התארים המנהליים משתנה בין נוסחים, אך ברור שמעמדו הורחב מעבר לכהונה הגדולה גם לתחום הצבאי והמדיני.
הפרק הבא — אפולוניוס מתגרה ביונתן ויוצא לקרב: המושל שישב ביבנה ילעג ליונתן ויזמין אותו לרדת מן ההרים. יונתן ושמעון יגיעו עם צבאם, יעמדו מול פרשי האויב ויכבשו את אשדוד.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י, פסוקים נ״א–ס״ו; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
אלף פרשים המתינו מאחור — אך המארב נחשף בזמן
אנשי יונתן עמדו מן הבוקר עד הערב — ושמעון הכריע את הקרב
אפולוניוס לעג ליונתן ופיתה אותו לרדת אל המישור, שם היה לפרשיו יתרון. האחים לא נשברו מן הכיתור והפכו את סבלנותם לניצחון.
השקט בממלכה הסלווקית לא האריך ימים. דמטריוס השני, בנו של דמטריוס הראשון, הגיע מכרתים בשנת 147 לפנה״ס ותבע את כתר אביו מידי אלכסנדר בלאס. אפולוניוס, מושל חילת־סוריה, תמך בדמטריוס, אסף כוח גדול וחנה ליד יבנה.
מי היו המנהיגים ומה היה שבטם? יונתן ושמעון היו כוהנים ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים אם ייחוס המשמר עובר דרך אלעזר או דרך איתמר. דמטריוס השני ואפולוניוס היו נכרים מן העולם הסלווקי ואינם שייכים לשבטי ישראל.
אפולוניוס שלח ליונתן מסר מתגרה. הוא האשים אותו שהוא מסתתר בהרים וקרא לו לרדת אל המישור הפתוח. שם, הרחק מן הדרכים הצרות של יהודה, יכלו אלפי פרשיו של אפולוניוס לנצל את מהירותם ולהקיף את חיל הרגלים של יונתן.
„וְעַתָּה לֹא תוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי הַפָּרָשִׁים וְחַיִל כָּזֶה בַּמִּישׁוֹר, אֲשֶׁר אֵין שָׁם צוּר וְלֹא סֶלַע וְלֹא מָקוֹם לָנוּס.”על פי דברי אפולוניוס, ספר מקבים א, פרק י
יונתן קיבל את האתגר. הוא בחר עשרת אלפים לוחמים ויצא מירושלים, ושמעון אחיו הצטרף אליו עם כוח נוסף. כשהגיעו ליפו מצאו את שעריה סגורים בשל חיל המצב של אפולוניוס. לאחר שהתכוננו להילחם נבהלו אנשי העיר, פתחו את השערים ויפו עברה לשליטת יונתן.
10,000לוחמים מובחרים שבחר יונתן לפי ספר מקבים
3,000פרשים שאסף אפולוניוס לפי ספר מקבים
1,000פרשים שהוסתרו במארב מאחור
אפולוניוס התקדם לכיוון אשדוד והעמיד פנים שהוא נסוג. הוא ביקש למשוך את יונתן אל המישור, ובו בזמן החביא אלף פרשים מאחורי המערך היהודי. יונתן הבחין במארב והורה לאנשיו להתייצב כך שיוכלו להתגונן גם מלפנים וגם מאחור.
ההתגרות„רדו אל המישור”אפולוניוס סומך על פרשיו ומזמין את יונתן לקרב.
יפוהשערים נפתחיםיונתן משתלט על עיר הנמל לפני היציאה דרומה.
המארבפרשים מאחוריונתן מגלה את הכוח הנסתר ומסדר את אנשיו.
ההכרעהשמעון מסתערלאחר שהסוסים מתעייפים, מערך האויב נשבר.
הפרשים הקיפו את אנשי יונתן והמטירו עליהם חצים מן הבוקר עד הערב. הלוחמים עמדו במקומם כפי שציווה יונתן, עד שסוסי האויב התעייפו. אז הוביל שמעון את אנשיו נגד חיל האויב. הפרשים התפזרו ונמלטו לעבר אשדוד.
יונתן המשיך אל אשדוד. ספר מקבים מתאר את שרפת העיר, היישובים סביבה והיכל דגון, שאליו נמלטו רבים. זה היה מאורע מלחמה קשה ובעל נפגעים רבים, ולא רק מהלך צבאי נקי. לאחר מכן חנה יונתן ליד אשקלון, ותושביה יצאו לקראתו בכבוד.
הניצחון נולד מן המשמעתאפולוניוס סמך על מהירות הסוסים ועל בהלת המוקפים. יונתן ושמעון ניצחו מפני שהלוחמים לא פירקו את המערך תחת הלחץ. רק כאשר כוח הפרשים נשחק נתן שמעון את פקודת ההתקפה.
כאשר שמע אלכסנדר בלאס על ניצחון יונתן, הוסיף לכבדו ושלח לו אבזם זהב, אות כבוד שניתן לקרובי המלך. הוא גם העניק לו את עקרון ואת תחומה לאחוזה. כך חיזק הקרב את שליטת החשמונאים בשפלה ובדרכים אל החוף.
האם אפולוניוס זהה למפקד שנלחם ביהודה המקבי?
השם אפולוניוס היה נפוץ בעולם ההלניסטי. אפולוניוס של ימי יונתן מופיע כמושל חילת־סוריה ותומך בדמטריוס השני. אין הכרח לזהותו עם אפולוניוס שנלחם ביהודה בראשית המרד.
מדוע היה המישור מסוכן לחשמונאים?
המערכה החשמונאית התבססה פעמים רבות על היכרות עם דרכי ההר והמעברים הצרים. במישור יכלו יחידות פרשים גדולות לנוע במהירות, לאגף חיל רגלים ולתקוף אותו מכמה כיוונים.
מה היה מעמדה של יפו לאחר הקרב?
פתיחת יפו ליונתן העניקה לו דריסת רגל בנמל חשוב. השליטה באזור החוף לא הייתה תמיד יציבה, אך היא סימנה התרחבות של כוח החשמונאים מעבר להרי יהודה.
הפרק הבא — אלכסנדר בלאס נופל ודמטריוס השני עולה: מאזן הכוחות ישתנה שוב. יונתן ינסה לנצל את המעבר כדי להוציא את חיל המצב מן החקרא בירושלים, אך ייקרא לעמוד לפני המלך החדש בעכו.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י, פסוקים ס״ז–פ״ט; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. המספרים נמסרים על פי המקורות העתיקים והתאריך מובא בקירוב; התמונה היא המחשה אמנותית.
הכתר מחליף ידיים
נפילת אלכסנדר בלאס ועליית דמטריוס השני
המלך שכיבד את יונתן נפל, בריתות התהפכו בתוך ימים — ומנהיג יהודה נדרש לעמוד מחדש מול שליט צעיר ובלתי־יציב.
ניצחונם של יונתן ושמעון על אפולוניוס לא עצר את הסערה בממלכה הסלווקית. דמטריוס השני, בנו של דמטריוס הראשון, כבר הגיע מכרתים ותבע את כתר אביו. מולו עמד אלכסנדר בלאס — המלך שמינה את יונתן לכהן גדול, כיבד אותו בבגדי ארגמן והעניק לו מעמד בין רעי המלך.
מי היו השליטים ומה היה שבטם? אלכסנדר בלאס ודמטריוס השני היו שליטים סלווקים נוכרים, ותלמי השישי היה מלך מצרים מבית תלמי; הם אינם שייכים לשבטי ישראל. יונתן החשמונאי היה כוהן ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים אם ענף משמרת יהויריב מתייחס דרך אלעזר או דרך איתמר.
החותן הופך ליריב
תלמי השישי, מלך מצרים וחותנו של אלכסנדר בלאס, עלה צפונה בראש צבא. בתחילה הציג את מסעו כעזרה לחתנו, אך לאורך ערי החוף הציב כוחות משלו. לאחר מכן ניתק את בריתו עם אלכסנדר, לקח ממנו את בתו קלאופטרה תיאה והשיא אותה לדמטריוס השני. המהלך המשפחתי היה למעשה מהלך מדיני: תמיכת מצרים עברה מן המלך המכהן אל הטוען הצעיר לכתר.
ברית נשברתתלמי השישי מפסיק לתמוך באלכסנדר בלאס ומעביר את חסותו לדמטריוס.
קרב מכריעאלכסנדר חוזר מקיליקיה, אך צבאות תלמי ודמטריוס גוברים עליו בקרב.
כתר חדשאלכסנדר נהרג, תלמי מת מפצעיו כעבור זמן קצר, ודמטריוס השני נותר מלך סוריה.
נפילה כפולה ועלייה אחת
אלכסנדר יצא להילחם בכוחות המאוחדים של תלמי ודמטריוס וניגף. הוא נמלט אל ערב, ושם נהרג; ראשו נשלח אל תלמי. אלא שגם המנצח המצרי לא זכה ליהנות מן הניצחון: תלמי נפצע קשה בקרב ומת ימים אחדים לאחר מכן. בתוך זמן קצר נעלמו מן הזירה שני מלכים, ודמטריוס השני נשאר השליט הסלווקי.
“וַיֵּשֶׁב דְּמֵטְרִיּוֹס עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ”על פי ספר מקבים א, פרק י״א
מה השתנה עבור יונתן?
מעמדו של יונתן היה קשור בהכרה שקיבל מאלכסנדר בלאס. נפילת המלך יכלה לערער בן־רגע את כל ההישגים המדיניים: הכהונה הגדולה, הסמכויות והשטחים שניתנו ליהודה. אולם יונתן לא המתין בחוסר מעש. הוא ניצל את חילופי השלטון כדי להציב מטרה ישנה במרכז — הוצאת חיל המצב הסלווקי מן החקרא שבירושלים.
נקודת המפנה: חילופי המלכים לא היו רק סיפור רחוק בחצר הסלווקית. כל שליט חדש בחן מחדש את זכויות יהודה, ויונתן נדרש לשלב אמונה, כוח צבאי ותבונה מדינית כדי לשמור על הישגי המרד.
שאלות קצרות
מדוע תלמי השישי החליף צד?
ספר מקבים מתאר כיצד תלמי האשים את אלכסנדר במזימה נגדו וביקש את מלכותו. מעבר לטענה האישית, המעבר לדמטריוס העניק למלך מצרים השפעה ישירה יותר על הממלכה הסלווקית.
האם דמטריוס השני כבר מלך בשנת 147 לפנה״ס?
הוא הופיע כתובע הכתר והחל במאבקו בשנת 147 לפנה״ס בקירוב. לאחר תבוסת אלכסנדר ומות תלמי בשנת 145 לפנה״ס נעשה לשליט בפועל ללא שני יריביו המרכזיים.
האם יונתן השתתף בקרב שבו נפל אלכסנדר?
ספר מקבים אינו מספר שיונתן השתתף בקרב המכריע. הסיפור חוזר אליו מיד לאחר חילופי השלטון, כשהוא מטיל מצור על החקרא בירושלים.
הפרק הבא — יונתן מטיל מצור על החקרא: בעוד דמטריוס השני מתבסס על כסאו, יונתן מרכז כוחות מול המבצר הסלווקי בלב ירושלים. מתנגדיו מלשינים עליו, והמלך מזמן אותו להתייצב לפניו בעכו.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים א׳–י״ט; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב, והתמונה היא המחשה אמנותית.
המאבק עובר אל לב העיר
יונתן החשמונאי מטיל מצור על החקרא בירושלים
לאחר נפילת אלכסנדר בלאס, יונתן אינו נסוג. הוא מרכז את אנשי יהודה מול המבצר הסלווקי — הסמל הבולט ביותר לשלטון הזר בתוך ירושלים.
דמטריוס השני עלה על כס המלוכה הסלווקי, אך בירושלים עדיין ניצבה החקרא: מבצר ובו חיל מצב זר, ולצדו יהודים שעזבו את דרך אבותיהם. מן המבצר יכלו אנשי השלטון לפקח על העיר, לאיים על יושביה ולשמש משענת למתנגדי החשמונאים.
מי הנהיג ומה היה שבטו? יונתן החשמונאי היה כוהן ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים אם ענף משמרת יהויריב מתייחס דרך אלעזר או דרך איתמר. דמטריוס השני ואנשי חיל המצב הסלווקי היו נכרים ואינם שייכים לשבטי ישראל.
היעד שלא נשכח
טיהור המקדש שנים קודם לכן החזיר את העבודה למקומה, אך לא סילק לחלוטין את הנוכחות הסלווקית מירושלים. החקרא נותרה מוקד של כוח עוין. עתה, בשעה שהממלכה הסלווקית עוד התארגנה לאחר חילופי המלכים, יונתן כינס אנשים מכל יהודה והציב נגד המבצר כלי מצור.
“וַיַּקְהֵל יוֹנָתָן אֶת אַנְשֵׁי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּחַקְרָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם”על פי ספר מקבים א, פרק י״א, פסוק כ׳
יונתן מכנסלוחמים מכל יהודה נאספים סביב ירושלים ונערכים מול המבצר.
המצור מתהדקכלי מצור מוצבים מול החקרא כדי להפעיל לחץ על חיל המצב שבתוכה.
המלשינים יוצאיםמתנגדי יונתן מגיעים אל דמטריוס השני ומודיעים לו שהמבצר המלכותי נתון במצור.
הלשנה אל המלך החדש
אנשים שספר מקבים מכנה “פורעי חוק ושונאי עמם” יצאו מן העיר ופנו אל המלך. מבחינתם, המצור לא היה רק עימות מקומי; הוא היה פגיעה ישירה בסמכות המלכותית. דמטריוס כעס, יצא מאנטיוכיה אל עכו ושלח ליונתן הוראה לחדול מן המצור ולהתייצב לפניו במהירות.
יונתן אינו מוותר על הלחץ
יונתן בחר בצעד נועז: הוא יצא לפגוש את המלך, אך לא פירק את המצור. לפי יוסף בן מתתיהו, הפעולה נגד החקרא נמשכה גם בעת יציאתו. אתו לקח מזקני העם ומהכוהנים, וכן זהב, כסף, בגדים ומתנות רבות. כך הציג לפני דמטריוס לא מורד בודד, אלא הנהגה מסודרת של יהודה הבאה לנהל משא ומתן מעמדה של כוח.
חשוב לדייק: מיקומה המדויק של החקרא בירושלים שנוי במחלוקת במחקר. התמונה באתר היא המחשה אמנותית של המצור ואינה קביעה ארכאולוגית על צורת המבצר או על מקומו המדויק.
שאלות קצרות
מה הייתה החקרא?
מבצר או מתחם מבוצר של השלטון הסלווקי בירושלים. ישבו בו חיילים זרים וגם מתנגדים יהודים של החשמונאים, והוא היה מוקד שליטה ואיום על העיר.
האם יונתן כבש אותה באותו מצור?
לא. החקרא לא נפלה בשלב הזה. היא המשיכה לעמוד בירושלים עד ימיו של שמעון החשמונאי, שכבש אותה שנים אחדות לאחר מכן.
מדוע דמטריוס זימן את יונתן לעכו?
החקרא הייתה מבצר מלכותי. המצור עליה נראה כערעור על שלטונו של המלך החדש, ומתנגדיו של יונתן ניצלו זאת כדי להסית את דמטריוס נגדו.
הפרק הבא — יונתן מתייצב לפני דמטריוס בעכו: למרות כעסו של המלך, יונתן יגיע עם הזקנים, הכוהנים והמתנות. במקום לאבד את מעמדו, הוא יקבל מחדש את אישור הכהונה הגדולה ואף ירחיב את גבולות יהודה.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים כ׳–כ״ד; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב והתמונה היא המחשה אמנותית.
מן המצור אל ארמון המלך
יונתן החשמונאי מתייצב לפני דמטריוס השני בעכו
המלך זימן אותו בכעס, המלשינים ציפו למפלתו — אך יונתן הגיע בראש משלחת מכובדת והפך את הסכנה להישג מדיני עבור יהודה.
בשעה שהמצור על החקרא נמשך בירושלים, הגיע יונתן לעכו כדי לעמוד לפני דמטריוס השני. הוא לא בא לבדו: זקני העם והכוהנים הלכו עמו, ובידיהם זהב, כסף, בגדים ומתנות רבות. המשלחת המחישה למלך שיונתן אינו מפקד מקומי בלבד, אלא מנהיגו המוכר של העם ביהודה.
מי עמדו זה מול זה ומה היה שבטם? יונתן החשמונאי היה כוהן ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים אם ענף המשמר מתייחס דרך אלעזר או דרך איתמר. דמטריוס השני היה מלך סלווקי נוכרי ואינו שייך לשבטי ישראל.
יונתן מרכך את כעס המלך
דמטריוס שמע שיונתן צר על המבצר המלכותי בירושלים וזעם. אולם כאשר יונתן התייצב לפניו בכבוד, עם הנהגת העם ועם מתנות, השתנה יחסו. המלך לא קיבל את דברי המלשינים נגדו. להפך: הוא כיבד את יונתן ואישר מחדש את כהונתו הגדולה ואת מעמדו בין מקורבי המלכות.
“וַיְכַבְּדֵהוּ הַמֶּלֶךְ וַיְחַדֵּשׁ לוֹ אֶת הַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה”על פי ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים כ״ד–כ״ז
המלשינים נדחיםדמטריוס אינו מקבל את האשמות מתנגדי יונתן ואינו מדיח אותו.
הכהונה מאושרתהמלך מאשר ליונתן את הכהונה הגדולה ואת מעמדו המדיני.
גבולות יהודה מתרחביםשלושה פלכים שהיו קשורים לשומרון מצורפים לשטח יהודה.
שלושה פלכים מצטרפים ליהודה
יונתן ביקש להסדיר מחדש את המיסים ואת מעמד השטחים הסמוכים. דמטריוס נענה והוציא איגרת מלכותית, שבה צורפו ליהודה שלושה מחוזות שנלקחו מתחום שומרון:
עפרימהלודרמתיים
האיגרת כללה גם ויתור על תשלומים שונים שנגבו בעבר מן הארץ, מן היבול ומעבודת המקדש. כנגד ההסדר התחייב יונתן בתשלום של שלוש מאות כיכר. עותק מן האיגרת נועד להימסר ליונתן ולהיות מוצג במקום בולט במקדש — עדות פומבית לכך שההטבות אינן רק הבטחה שבעל־פה.
לא כניעה — משא ומתן מעמדת כוח
יונתן הגיע אל מלך שכעס עליו, אך לא ביטל את המצור כדי לזכות בחסדיו. הוא שמר את הלחץ בירושלים ובמקביל ניהל שיחה מדינית בעכו. בכך הצליח להגן על מעמדו, להרחיב את תחום יהודה ולהשיג הקלות כלכליות — וכל זאת בלי קרב נוסף.
המסר מן המאורע: כוחו של יונתן לא היה רק בשדה הקרב. הוא ידע מתי להילחם, מתי לשלוח משלחת ומתי לעגן הישגים במסמך רשמי. אולם נאמנותם של מלכי התקופה הייתה תלויה בצורכיהם, ולכן כל הבטחה עתידה הייתה להיבחן מחדש.
שאלות קצרות
האם דמטריוס הורה מיד לפנות את החקרא?
לא. אף שהמלך כיבד את יונתן והעניק לו הטבות, חיל המצב בחקרא לא פונה בשלב זה. יונתן יוסיף לדרוש את סילוק החיילים בהמשך.
מה פירוש “שלושה פלכים”?
שלושה מחוזות מנהליים — עפרימה, לוד ורמתיים — שהופרדו מתחום שומרון וצורפו ליהודה יחד עם היישובים השייכים להם.
מדוע האיגרת הוצגה במקדש?
הצבת עותק במקום בולט העניקה להסדר פרסום ותוקף מעשי לעיני העם. כך ניתן היה להזכיר לפקידי המלכות את ההקלות והזכויות שאושרו.
הפרק הבא — שלושת אלפים לוחמים יהודים מצילים את דמטריוס באנטיוכיה: המלך יפזר חלק מצבאו ויעורר מרד בבירתו. בתמורה להבטחה לפנות את החקרא, יונתן ישלח לעזרתו כוח מובחר — אך דמטריוס לא יקיים את הבטחתו.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים כ״ב–ל״ז; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב והתמונה היא המחשה אמנותית.
הבטחה תמורת עזרה
שלושת אלפים לוחמים יהודים מצילים את דמטריוס באנטיוכיה
יונתן ביקש לפנות את החקרא מירושלים. המלך הבטיח להיענות — אם יקבל כוח צבאי. הלוחמים הגיעו, הצילו את כסאו, אך ההבטחה לא קוימה.
לאחר המפגש בעכו שלח יונתן בקשה נוספת לדמטריוס השני: להוציא את חיל המצב מן החקרא שבירושלים ומן המבצרים שביהודה, מפני שהם ממשיכים להילחם בישראל. המלך השיב בהבטחות גדולות, אך הציב תנאי מעשי — יונתן ישלח אליו לוחמים, שכן כוחו הצבאי נחלש.
מי הנהיג ומה היה שבטו? יונתן החשמונאי היה כוהן ממשמרת יהויריב, מצאצאי אהרן ומשבט לוי. המקורות אינם מפרשים אם ענף המשמר מתייחס דרך אלעזר או דרך איתמר. דמטריוס השני היה מלך סלווקי נוכרי ואינו שייך לשבטי ישראל.
מדוע דמטריוס נזקק לעזרה?
לאחר שחשב כי מלכותו התייצבה, דמטריוס פיזר חלק גדול מצבאו והפסיק לשלם לחיילים ששירתו את קודמיו. הוא השאיר בעיקר את שכירי החרב שהגיעו עמו מכרתים ומאיים אחרים. הצעד עורר שנאה בקרב החיילים והחליש את אחיזתו בבירה. גם תושבי אנטיוכיה מרדו בו וצרו על ארמונו.
3,000לוחמים מובחרים ששלח יונתן לעזרת המלך באנטיוכיה
המלך מבטיחדמטריוס מבטיח לכבד את יהודה ולסייע בפינוי חיל המצב הזר.
יונתן שולחשלושת אלפים לוחמים מנוסים יוצאים מיהודה אל אנטיוכיה.
הארמון ניצלהלוחמים משתלטים על נקודות מפתח ומאלצים את המורדים לבקש שלום.
קרב קשה בתוך העיר
הכוח היהודי הגיע בשעה שהעיר כולה סערה. אנשי אנטיוכיה כיתרו את ארמון המלך, והלוחמים נאלצו לפעול בין רחובות, בתים וגגות. ספר מקבים מתאר קרב קשה מאוד, שבמהלכו פרצה אש בחלקים מן העיר. לבסוף פנו המורדים אל המלך, הניחו את נשקם וביקשו שלום.
“וַיִּכָּבְדוּ הַיְּהוּדִים לְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּלְעֵינֵי כָּל אֲשֶׁר בְּמַלְכוּתוֹ”על פי ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים נ״א–נ״ב
הערת דיוק ואחריות: ספר מקבים מוסר מספר עצום של הרוגים בקרב. מספרי צבאות ונפגעים במקורות עתיקים אינם תמיד ניתנים לאימות ולעיתים נכתבו בהפרזה. לכן נכון להביאם כעדות המקור ולא כנתון היסטורי ודאי. התמונה נמנעת במכוון מהצגת ההרג.
אחרי ההצלה — הפרת ההבטחה
הלוחמים חזרו לירושלים בכבוד וברכוש שלל, ודמטריוס ניצל מן המרד. אולם לאחר שהרגיש שוב בטוח, הוא לא קיים את דבריו ליונתן. חיל המצב לא פונה מן החקרא, המלך חזר בו מן ההקלות שהבטיח והכביד את עולו. ספר מקבים מסכם כי דמטריוס התרחק מיונתן ונעשה לו לאויב.
נקודת המפנה: יונתן עמד בהתחייבותו ושלח עזרה בשעת סכנה; דמטריוס קיבל את הסיוע אך הפר את הבטחתו. מכאן ואילך ידע יונתן שאין לבסס את עתיד יהודה על נאמנותו של המלך בלבד.
שאלות קצרות
האם יונתן עצמו יצא לאנטיוכיה?
לא נאמר שיונתן השתתף בקרב. ספר מקבים מספר שהוא שלח אל המלך שלושת אלפים לוחמים מובחרים.
מה הבטיח דמטריוס בתמורה?
המלך הבטיח להיטיב עם יונתן ועם העם, לאחר שיונתן ביקש לסלק את חיל המצב מן החקרא ומיתר המבצרים. בפועל ההבטחות לא קוימו.
מדוע האירוע שינה את הבריתות?
הפרת ההבטחה הוכיחה ליונתן שדמטריוס משתמש בברית רק בשעת מצוקה. כאשר הופיע טוען חדש לכתר, נפתחה בפני יונתן אפשרות מדינית אחרת.
הפרק הבא — טריפון מעלה את אנטיוכוס השישי הילד: המצביא טריפון יציג את בנו הצעיר של אלכסנדר בלאס כמלך חדש. יונתן יעזוב את בריתו עם דמטריוס, ואנטיוכוס יאשר מחדש את כהונתו וימנה את שמעון למפקד.
מקורות מרכזיים: ספר מקבים א, פרק י״א, פסוקים מ״א–נ״ג; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י״ג. התאריך מובא בקירוב, מספרי הנפגעים במקור העתיק אינם מוצגים כנתון ודאי, והתמונה היא המחשה אמנותית.